מדינת ישראל נ' ברנדסקי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו ביום 26.11.08, בשעה 11:20, ברח' השיש בחיפה, נהג ברכב, ובעת שהרכב היה בתנועה, השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, וזאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר בכתב האישום וטען כי נהג ברכב, הוא ידע שיש במקום שוטרים, הוא לא דיבר בטלפון נייד הנייד, אם כי הטלפון נייד הנייד היה ברכב.

מטעם המאשימה העיד רס"מ אחמד סואעד, עורך הדו"ח.

השוטר העיד כי ראה את הנאשם נוהג לבד ברכב, הוא החזיק את הפלאפון ביד שמאל תוך כדי נהיגה, הוא נסע ברח' השיש בסמוך לחוצות המפרץ לקראת המקום בו עמד השוטר.

כאשר חלף הנאשם על פני השוטר והאחרון הבחין בו כשהוא מדבר בפלאפון, דלק אחריו, עצר אותו והסביר לו את דבר העבירה. השוטר הדגיש כי בעת שדלק אחרי הנאשם, נהג ברכב סמוי והבחין שהנאשם עדיין מדבר בפלאפון הנייד. הוא ציין שהנאשם החזיק את מכשיר הפלאפון ביד ולא הצמיד אותו לאוזן, הוא החזיק את המכשיר בצמוד לאזור הפה. כאשר עצר אותו, אמר לו הנאשם כי החזיק את הפלאפון כדי לשמוע הודעות או למקרה שיצלצל. כמו כן, הוסיף כי שני ידיו היו על ההגה.

הדו"ח שערך השוטר התקבל וסומן ת/1 ואף הוא מפרט את נסיבות העבירה בדומה לפירוט שתיאר השוטר בעדותו הראשית.

בחקירה הנגדית הבהיר השוטר כי הבחין בנאשם הואיל ועמד בצד ימין של הדרך וראה אותו חולף על פניו ומדבר בטלפון נייד הנייד.

הנאשם הטיח בשוטר כי הוא לא דיבר בטלפון נייד, אך השוטר הבהיר כי ראה אותו בבירור מחזיק את הטלפון נייד ומדבר.

עוד טען הנאשם כלפי השוטר, כי האחרון דיבר אליו "לא יפה", כלשון הנאשם ואף המציא את התגובה שנרשמה מפיו בדו"ח.

השוטר שלל זאת והבהיר לבית המשפט כי דיבר עם הנאשם יפה, הוא לא מכיר את הנאשם ואין לו שום דבר נגדו וכי הוא רשם בדיוק את מה שאמר לנאשם "לא יותר ולא פחות", כלשונו.

עוד הוסיף והבהיר: "אם אני לא מוותר לאנשים, אז הם אומרים שאני לא מדבר יפה" (עמ' 2 שורה 9 לפרוטוקול).

הנאשם העיד כי נסע ברכבו, היה לו סולם בולט כמטר אחורה עם תמרור המתריע מפני כך, הוא סבר שהשוטר עצר אותו בשל כך.

הנאשם מאשר כי השוטר היה אחריו כאשר סימן לו לעצור ואמר לו שהוא ראה אותו כשפלאפון בידיו.

הנאשם לא התמקד בכך שלא דיבר בפלאפון, אלא ציין מיד בתחילת דבריו "לא יודע איך הוא הספיק לראות אותי ולהיות מאחרי" (עמ' 2 שורות 15-16 לפרוטוקול).

עוד הוסיף כי בגלל שהסולם בלט מרכבו, הוא פתח את החלון, שמע צפצופים, הוציא את ידו וסימן אתה לתנועה שמאחריו שתמתין. לדבריו, יכול להיות בגלל שעשה את התנועה עם היד, סבר השוטר כי יש לו פלאפון ביד.

בסיפא דבריו, טען כי יש לו ברכב דיבורית, כי הפלאפון הנייד היה מונח באוטו והוא אמר לשוטר: "בוא נחפש פלאפון, הוא לא רצה" (עמ' 2 שורה 19 לפרוטוקול).

בחקירה הנגדית אישר הנאשם כי הוא לא מכיר את השוטר. כאשר נשאל כיצד נרשם מפיו על ידי השוטר שהנאשם אחז בפלאפון כדי לשמוע הודעות או בכדי לענות לפלאפון אם המכשיר יצלצל, טען הנאשם כי אם השוטר מסוגל לומר שהוא יכניס אותו למעצר אם הוא ידבר, אז הוא מסוגל לרשום כל דבר אחר.

לאחר שבחנתי את עדות השוטר מזה, ועדות הנאשם מזה, והתרשמתי מהאופן בו מסרו את עדותם בפני, מעדיף אני את עדות השוטר אשר לא נסתרה.

עדותו של השוטר היתה קולחת, עניינית, השוטר הבהיר בצורה אשר הותירה רושם אמין לחלוטין כיצד הבחין בנאשם אוחז בפלאפון, הוא אף הדגיש כי לא הבחין בנאשם כשהוא מצמיד את הפלאפון לאוזן, אלא שם לב שהנאשם מדבר כאשר הוא מחזיק את הפלאפון ביד באזור הפה, נסע אחריו ועדיין הבחין בו מדבר בפלאפון. הואיל והשוטר נסע ברכב סמוי, הנאשם כנראה לא היה ער לכך כי מדובר בשוטר והמשיך לדבר.