החלטה
נגד המשיבים הוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. כתב האישום מייחס למשיבים כולם תקיפת שוטר במילוי תפקידו. למשיב מס' 1 גם הכשלת שוטר במילוי תפקידו ואיומים, למשיב 2 בנוסף, הכשלת שוטר במילוי תפקידו וניסיון לתקיפת שוטר, ולמשיב מס' 3, בנוסף, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ואיומים.
האירוע כפי שמשתקף מחומר הראיות, הינו כמעט אירוע "שגרתי". שוטרים מגיעים לביתו של המשיב מס' 1 על מנת למלא את תפקידם, שם מתגורר גם משיב מס' 3, כדי לעצור את משיב מס' 3 בגין חשד להתפרצות ולגניבה מדירה שאירעה מוקדם יותר (על פי הודעה מ א ת רכז המודיעין), וכן לערוך חיפוש בבית. המשיב 1 ה סכים כי ייערך חיפוש ולאחר שנמצא קטנוע בחצר הבית שהיה חשוד כגנוב, ביקשו השוטרים להעמיס את הקטנוע על גורר לצורך בדיקה וחקירה, וברגע זה החלה אימם של המשיבים 2 ו-3 לדפוק על הקטנוע ולקלל. אחותם של המשיבים 2 ו-3 (בתו של משיב 1) ששמה רגדה, תקפה את רכז המודיעין בגבו וברחה מהמקום וזה היה האות לתחילת ה התפרעות ו ה מהומה.
למקום הוזעק והגיע גם משיב מס' 2, אשר חסם את דרך יציאתו של הגרר שעליו הועמס הקטנוע, ותקף שוטרים. התוצאה היתה שהשוטרים הותקפו על ידי כל המשיבים, וכן על ידי אחותם, רגדה, תוך השתתפות של האם בליבוי האש, והיה צורך בשימוש בגז פלפל, תוך רדיפה אחרי המשיב מס' 3, שברח מהניידת לקומה השניה של הבנין כשידו האחת מאוזקת.
הסניגור טוען כי משיב מס' 1, הוא אדם חולה, כי קיימות סתירות רבות בהודעותיהם של השוטרים, ומביא כדוגמא את עדותו של רכז המודיעין, מאיר נחום, שציין במפורש כי הוא לא ראה שהאחות רגדה זורקת עליו או לכיוונו נעל, זאת בניגוד לאמור בהודעתו של המתנדב, אמל סובח, שטוען שראה כיצד האחות רגדה זורקת נעל על פניו של מאיר נחום הנ"ל ופוגעת בו, עונה מאיר נחום: ..."אני לא ה רגשתי חבטה בפנים, היה בלאגן גדול, תקפו את השוטרים ואותי, כך שבכל מה שקרה שם אני לא שמתי לב אם קיבלתי נעל בפנים...".
בנוסף, טוען הסניגור כי "עבר טוב" על חומר הראיות, ולא מצא כי קיימות ראיות לכאורה. כמו כן, ציין כי אין מסוכנות אם המשיבים ישוחררו. מדובר, לדבריו, במשפחה מכובדת ושחרור המשיבים לא יסכן את שלום הציבור.
כמו כן, הוא מוסיף כי: ..."מדובר באירוע מביש ומסוכן לדמוקרטיה מצידם של שומרי החוק , השוטרים . לא פעם אחת, ועל כך יש מלא דוגמאות, ששוטרים הם אלה העבריינים, ולא זה שעצור. גם בנהריה היו שוטרים שעשו מעשה...".
בדקתי את חומר הראיות ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה מוצקות למדיי להרשעת המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
כפי שציינתי לעיל, מדובר באירוע כמעט "שגרתי". במקרים רבים, כאשר שוטרים באים למלא את תפקידם במקומות שונים, בעיקר בכפרים, שם מרוכזות משפחות גדולות וחמולות, הם נאלצים לבצע את תפקידם בחשש כבד . לרוב, הם נאלצים להגיע בכוחות מתוגברים, מתוך ציפייה כמעט וודאית כי אירועים כגון מעצר של מאן דהו, יגררו בעקבותיהם התפרעויות של בני המשפחה, של שכנים ושל סתם אנשים מהסביבה, בחינת "עליהום" נגד השוטרים.
התפרעויות אלה מטרתן להכשיל את השוטרים, למנוע מהם למלא את תפקידם, להבריח חשוד שהמשטרה באה לעוצרו, או להעלים רכוש וכיוצא בזה.
אין ספק , כי כפי שציינה ב"כ המבקשת, השוטרים שאמורים לאכוף את החוק ולמלא אחרי צווי ביהמ"ש להגן על שלום הציבור , מותקפים בעצמם ונאלצים להתגונן פיזית מפני התוקפים, לאחר מכן, להתגונן מפני תלונות על שימו ש באלימות מיותרת מצידם, שבמקרים רבים איננה מבוססת על אדני אמת.
ביהמ"ש לא ייתן יד להגן על שוטרים אלימים (אם מתברר כי אכן חרגו מתפקידם ומעלו באמון שנתנו בהם), אך יחד עם זאת גם לא יאפשר כי השוטרים יהפכו לשק חבטות לכל חשוד או עבריין, וכי יחששו למלא את תפקידם, פן יבולע להם עקב כך, אם על ידי העבריין ובני משפחתו, ואם על ידי הפקרתם לחסדי העבריינים, תוך הפרת האיזון בין זכות הפרט לחירות ולהגנת החוק, לבין "צמצום" הגנת החוק על שוטרים במילוי תפקידם, בשל החשש מפני "פגיעה" בזכויות החשוד/העבריין. לא ייתכן כי השוטרים יהפכו אוטומטית לחשודים, כפי שכבר ציין הסניגור בתיק זה, כי השוטרים הינם עבריינים : ..." לא פעם אחת, ועל כך יש מלא דוגמאות, ששוטרים הם אלה העבריינים, ולא זה שעצור. גם בנהריה היו שוטרים שעשו מעשה...".
הסיכון לשלומם של השוטרים בעת מילוי תפקידם, הינו סיכון לשלומה של מערכת אכיפת החוק, פגיעה באושיות שלטון החוק, והתרת הרצועה של הפקרות ושל אלימות משולחת רסן.
הדברים כבר נראים בבירור בחיי היום יום, בעבריינות הגואה, ובזלזול בזכויות הזולת מצד העבריינים, שאין עליהם לא מוראו של הדין ולא מוראו של הדיין.
ביהמ"ש העליון קבע לא אחת כי ביהמ"ש הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים , איננו יכול לקבוע מהימנות בשלב זה, ואין זה ראוי כי הוא יעשה כן.