מדינת ישראל נ' בריוטי

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 26.04.11 בשעה 15.10 או בסמוך, ברחוב שלמה פינת אברבנל בתל אביב, לא ציית הנאשם לתמרור 302 בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר כפיר חולי. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, השוטר עמד במקום למטרת אכיפה. השוטר הבחין בנאשם מגיע לצומת, לא עוצר כלל וממשיך בנסיעה רצופה ופונה שמאלה לרח' שלמה כאשר בצומת קו עצירה ותמרורי 302 משני צידי הרחוב. השוטר עצר את הנאשם ורשם לו דו"ח.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח היתה: אני עצרתי.

בבית המשפט טען הנאשם, כי הגיע לצומת מפלורנטין,אותה עת הוא עבד כשליח במכבסה. הבוסית שלו שלחה לו הודעה לאסוף עובדת מקרניצי ברמת גן בסביבות 15:00 בערך. הנאשם נזכר שהיא לא רשמה לו את מספר הבית, הנאשם נעצר בצד הכביש על קו העצירה, שלח למעסיקתו מסרון לאיזה מספר בקרניצי? (הנאשם הגיש אישור של חברת סלקום של הוצאת הודעה מתאריך 26.4.11 בשעה 15:07). הנאשם כאמור המתין לתשובה ממעסיקתו. מעסיקתו שלחה לו מענה. לאחר מכן הנאשם הניע את הקטנוע, באותה עת הנאשם חנה בסמוך ולפני קו העצירה, השוטר עמד במרחק 75 מ' מהצומת, לדברי הנאשם השוטר לא ראה אותו, היה לפניו רכב מסחרי גדול. הנאשם יצא לצומת, השוטר יצא מבין רכבים, עצר אותו בצד. הנאשם ניסה להסביר לשוטר את מה שקרה. אך, הוא היה עסוק ברישום דו"חות אחרים, הוא היה שוטר יחיד וטיפל במספר אנשים.

בחקירה נגדית טען הנאשם כי חנה על קו העצירה. הנאשם ראה את השוטר לראשונה כאשר השוטר סימן לו לעצור.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

טענת ההגנה של הנאשם נסמכת על שנים. הטענה הראשונה כי הוא עצר במקום חנה על קו העצירה השתמש בטלפון, כאשר סיים הניע את רכבו והחל בנסיעה. כיוון שחנה על קו העצירה הרי שהוא היה בעצירה. הטענה השנייה היא שהשוטר לא יכול היה לראותו כיוון שהיה רחוק מידי.

מצאתי לדחות את טענות ההגנה. הנאשם טען כי הוא חנה על קו העצירה. לפי התמונות אותן צירף הנאשם, למעשה הוא עצר במקום אסור הן לאור העובדה כי הנאשם חנה בתוך הצומת. מעבר לכך במקום מסומנת המדרכה באדום לבן ולכן אסור היה לנאשם לחנות שם. בנוסף אמרת הנאשם היא כי הוא היה צריך לנסוע לקריניצי, אך לא ידע לאיזה מספר. לכן שלח למעסיקתו מסרון. להוכחת טענתו הציג פלט מסרונים, אולם הנאשם גם טען כי קיבל מסרון ממעסיקתו, בפלט שמסר הנאשם לא היה מסרון נוסף בסמיכות זמנים ואף לא מופיע מסרון שהתקבל בטלפון של הנאשם בשעה 15.00. מעבר לכך הנאשם צירף דף פלט חלקי הכולל עמוד 1 מתוך חמישה. אני חייב לציין כי גרסתו של הנאשם תמוהה בעיני. ברור שהנאשם לא קיבל את המסרון מהלך הנסיעה על הקטנוע לאחר יציאה ממקום השליחות, שכן במהלך הנסיעה נאסר השימוש בטלפון. אם הנאשם לא ידע להיכן הוא צריך להגיע? מדוע לא עשה את כל השימושים בטלפון במקום בו ביצע את השליחות בפלורנטין. הרי הוא ידע כי הוא אינו יודע את מספר הבית בקריניצי כבר שם. מדוע צריך לבצע עברה של חניה בתוך צומת כדי להשתמש בטלפון? הנאשם טען בתגובתו כי עצר. הנאשם לא טרח לטעון טענותיו בדו"ח. כפירתו של הנאשם נרשמה "אני עצרתי" לא ברור לי מדוע יסרב השוטר להוסיף את גרסתו המלאה שהרי הוא רשם את טענת הנאשם כי עצר. בנסיבות האמורות, לאור העובדה כי מדובר בגרסה מאוחרת שלא הופיעה בדו"ח אני מוצא לדחות אותה.

לעניין טענת הנאשם כי השוטר לא יכול היה לראות אותו בשל המרחק הרב שעמד בו. אני סבור שלאור העובדה כי הנאשם הבחין בשוטר לראשונה מועד עצירתו, הרי שהנאשם לא יודע כלל היכן עמד השוטר עת זיהה אותו מבצע את העברה. השוטר התייחס בחקירתו הנגדית של הנאשם למקום אותו מייחס הנאשם כמקום עמידתו והוא הכחיש אותו לחלוטין. הנאשם טען כי השוטר עמד ליד מפעל מתכת בעוד השוטר סימן על תמונתו של הנאשם מקום אחר הסמוך מאד לצומת. בנסיבות בהן הנאשם לא ראה את השוטר לפני עצירתו בעוד השוטר הבחין בנאשם בצומת. אני מוצא להעדיף את גרסת השוטר על פני גרסת הנאשם.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר, לו אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ב , 31 ינואר 2012, במעמד הצדדים