מדינת ישראל נ' ברוך אל

החלטה

1.        בפני בקשת המדינה להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזאת לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961.

2.        כנגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו ביום 20.7.13 בשעה 05:25 או בסמוך לכך נהג הנאשם ברכב פרטי בכביש 57 קילומטר 4 בהיותו שיכור כאשר בדוגמה של אוויר נשוף נמצא ריכוז האלכוהול של 410 מק"ג בליטר אחד של אוויר.

3.        לטענת המדינה המשך נהיגתו של המשיב יסכן את שלום הציבור ומשתמשי הדרך שכן מדובר בעבירה חמורה ומסוכנת וכי לחובתו של המשיב עבירה דומה נוספת של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בה הורשע ונגזר דינו ביום 14.3.12.

4.        ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, תוך שציין כי קיים פער זמנים בין השוטרים וכן כי בפיו של המשיב היתה סוכריה שאין לדעת מתי הוצאה.

לעניין מסוכנותו של המשיב טען הסנגור כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנתך 1998 לחובתו 14 הרשעות קודמות ולא ניתן לומר כי עברו מכביד.

לפיכך, מבקש הסנגור כי בית המשפט יסתפק בפסילה לתקופה קצרה מפסילה עד לתום ההליכים המשפטיים.

5.        במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים יבחן בית המשפט קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה המתוארת בכתב האישום המצורף לבקשה לפסילה עד תום ההליכים, וכן יבחן שאלת מסוכנות נהיגתו של המשיב. הכרעה בשאלה זו תינתן לאור נסיבות האירוע עצמו ועברו התעבורתי של העורר.

 6.        עיינתי בחומר החקירה ואכן קימות ראיות לכאורה כנגד המשיב.

בדוחות הפעולה מצויין כי המשיב הודה כי שתה משקה אלכוהולי כשעתיים לפני שנעצר, ריח חזק מאוד של אלכוהול נדף מפיו והוא כשל במבחן הביצוע של הבאת האצבע לאף.

הסנגור אמנם ציין בפני בית המשפט כי קיימים כשלים בתיק אך טענותיו תתבררנה במסגרת התיק העיקרי.

7.  המשיב יליד שנת 1981, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1998, לחובתו 14 הרשעות תעבורה קודמות. למשיב הרשעה בעבירה דומה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. העבירה בוצעה בשנת 2011 וגזר הדין ניתן ביום 14.3.12.

בבש"פ 10865/06, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כבוד השופט א. הלוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

בב"ש 90192/07 בביהמ"ש המחוזי בת"א, מיום 18/2/07, קובעת כב' שופטת אוהד:

"לטעמי עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות, יש למנוע המשך נהיגתו המסכנת מיידית".

סוף דבר

8. אני מורה על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאור הלכת אבו צעלוק נ' מדינת ישראל בש"פ 8514/05, אשר לפיה ראוי כי משך הפסילה יהיה מדוד וקצוב בזמן, אני קוצבת את משך הפסילה למשך 6 חודשים. הפסילה תמנה החל מיום תחילת הפסילה המנהלית. התביעה תהא רשאית לחדש את הבקשה במידה ויהיה טעם המצדיק זאת.