מדינת ישראל נ' ברדה

החלטה

 בפני בקשה להתיר לנאשמת לחזור בה מהודייתה, בהסתמך על סעיף 153(א) לחוק סדר הדין

הפלילי{נוסח משולב}, התשמ"ב – 1982.

רקע עובדתי

כנגד המבקשת הוגשו, ביום 20.9.11, כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, בשל עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא תעודת ביטוח תקפה.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים, נסמכה על עונש מאסר מותנה בן שנה, התלוי ועומד כנגד המבקשת.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 20.9.11, חזרה המאשימה על הנימוקים לפיהם יש להותיר את המבקשת במעצר עד תום ההליכים ואילו בא כוחה דאז, עו"ד ערד, הודה בקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי קיימת מסוכנות ברמה נמוכה ביותר, שכן מדובר בנהיגת אופנועים בכניסה למוסך בו מועסקת המבקשת. כמו כן, טען ב"כ המבקשת כי קצין משטרה אמר למקורב של המבקשת, כי אין מניעה כי תנהג בנסיבות אלה, אך באותה נשימה, הוסיף ואמר כי הוא מודע לכך כי "לכל קצין משטרה שעוסק בתנועה יש השקפה משלו".

ב"כ המבקשת ביקש לשחרר אותה למעצר בית ולאחר שמפקח מוצע שנכח באולם לא נמצא כשיר, נדחה הדיון ליום 21.9.11 ושוב ליום 26.9.11, כאשר המבקשת נשארת במעצר.

ביום 26.9.11, הודה בא כוחה של הנאשמת, בנוכחותה, בכל המיוחס לה בכתב האישום והמבקשת הורשעה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום..

בהמשך הדיון, ביקש ב"כ המבקש לדחות את מועד הטיעונים לעונש, לשלוח את המבקשת לקבלת תסקיר שירות המבחן וכן לשחררה למעצר בית מלא, עם מפקחים. ב"כ המבקשת טען כי על בית המשפט לקחת בחשבון את העובדה שהמבקשת הודתה במיוחס לה.

ב"כ המאשימה התנגדה לבקשה, בנימוק כי בכוונתם לטעון לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח, אך לאחר ששמעתי את המפקחים המוצעים, שוחררה המבקשת למעצר בית מלא בפיקוח, בתנאים שנקבעו בפרוטוקול מאותו יום.

המאשימה עתרה תחילה לעיכוב ביצוע ההחלטה, על מנת לערור עליה, אך חזרה בה לבסוף.

ביום 6.11.11, הגיש ב"כ המבקשת דאז, בקשה להקלה בתנאי מעצר הבית וביום 14.11.11, התקיים דיון בבקשה.

המאשימה התנגדה לשינוי בתנאי המעצר וכמפורט בהחלטתי מאותו יום, דחיתי את הבקשה.

בינתיים הוחלף הייצוג בתיק וביום 24.11.11, הגיש בא כוחה החדש של המבקשת, עו"ד דור, בקשה להתיר למבקשת לחזור בה מהודייתה, כאמור ברישא להחלטה.

תמצית טענות המבקשת

 ב"כ המבקשת עותר לחזרה מהודיה, מהנימוקים הבאים:

1. המבקשת לא ראתה כלל את כתב האישום.

2. לא בוצעה הקראה פורמאלית של כתב האישום טרם שבא כוחה הקודם של המבקשת הודה בשמה ולחילופין, לא נרשם בפרוטוקול כי בא כוחה הקריא לה את כתב האישום והיא מבינה את תוכנו, כמצוות סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי.