הכרעת דין
1.בכתב האישום שבפניי מיוחס לנאשם ביצוע עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").
מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 14/6/07, במהלכו ירק הנאשם לתוך אוזנה השמאלית של הגב' רעיה ברגר (להלן: "המתלוננת").
2.בישיבת ההקראה כפר הנאשם בעובדות שפורטו בכתב האישום וטען כי מדובר בעלילה וכי אין זו הפעם הראשונה שהמתלוננת ושכנים אחרים בבניין מתלוננים נגדו תלונות שווא.
עוד טען הנאשם כי במועד ובמקום הנטענים בכתב האישום המתלוננת קיללה אותו והוא לא הגיב.
3.בעקבות הכפירה נקבע התיק להוכחות.
מטעם המאשימה העידו המתלוננת, בעלה מר צבי ברגר (להלן: "צבי"), רס"מ שרית כהן (להלן: "שרית"), מר שמואל מירון (להלן:"שמואל") ורס"מ שרון אלחדס (להלן: "שרון"). כן הוגשו מסמכים, כמפורט להלן: הודעת המתלוננת (מוצג ת/1), הודעתו של צבי (מוצג ת/2), מזכר מיום 10/10/07 שנכתב ע"י שרית (מוצג ת/3), הודעתו של שמואל (מוצג ת/4), הודעת הנאשם (מוצג ת/5), מזכר מיום 19/12/07 של שרון (מוצג ת/6) ודו"ח עימות בין הנאשם למתלוננת מיום 19/12/07, שנערך ע"י שרון (מוצג ת/7).
מטעם ההגנה העיד הנאשם, שבחר להעיד לאחר שהוסברו לו זכויותיו לפי סעיף 161 לחסד"פ. כן הוגשו שני מסמכים, כמפורט להלן: מכתב של המתלוננת המופנה אל היועץ המשפטי לממשלה, בו היא מערערת על כך שתיק התלונה שלה נגד הנאשם נסגר (מוצג נ/1) ואישור משטרה על כך שהנאשם הגיש ביום 19/12/07 תלונה בתיק 481598/2007 (מוצג נ/2).
4.מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי, עולות העובדות כדלקמן, החשובות לענייננו, שלגביהן אין מחלוקת בין הצדדים:
א.המתלוננת מתגוררת בבניין בן מס' קומות, הנמצא בעכו, רח' העצמאות 50 (להלן: "הבניין").
ב.הוריו של הנאשם מתגוררים אף הם בבניין. בארבע השנים הראשונות למגוריהם בבניין התגורר עמם, גם הנאשם.
ג.מאז עברו הוריו של הנאשם להתגורר בבניין לא שררו יחסי אהבה בין הנאשם לבין המתלוננת ובעלה ובמהלך השנים הוגשו לא מעט תלונות הדדיות.
ד.מאז חדל הנאשם להתגורר בבניין עם הוריו, הוא נוהג לבקר אותם מספר פעמים בשבוע.
ה.בתאריך 14/6/07, בסמוך לשעה 19.00, הגיע הנאשם לבניין, כדי לבקר את הוריו. הוא נכנס לחדר המדרגות והמתין, בקומת הקרקע, להגעת המעלית. כשהמעלית הגיעה נפתחה דלת המעלית ומתוכה יצאה המתלוננת. על אשר אירע כאשר המתלוננת יצאה מהמעלית חלוקות הגירסאות ועל כך אעמוד בסעיף 5 להלן.
ו.לאחר המפגש בין הנאשם לבין המתלוננת, ליד המעלית, ניגשה המתלוננת לחנות של שמואל, שם היה אותה עת בעלה צבי, אמרה להם שהנאשם ירק לה לתוך האוזן וניגשה יחד עם צבי לתחנת משטרת עכו על מנת להגיש תלונה.
5.על אשר אירע בעת שהמתלוננת יצאה מהמעלית ופגשה את הנאשם, שהמתין ליד דלת המעלית, חלוקות, כאמור, הגירסאות.
לפי גירסת המתלוננת - משראתה את הנאשם היא סובבה את הגב על מנת לא להסתכל לו בפנים ואז הנאשם בא אליה וירק לה לתוך אוזן שמאל.
לפי גירסת הנאשם - כאשר המתלוננת ראתה אותו היא אמרה לו "לך קיבינימט יא נבלה", כשהיא אוחזת בידה מכשיר הקלטה. הוא לא הגיב, אלא נכנס למעלית ועלה לדירת הוריו.
ראוי לציין שלא היו עדים לאירוע.
6.לאחר שבחנתי בחון היטב את כל העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי, אני מחליט להעדיף את גירסת המתלוננת על פני גירסת הנאשם, בכל הקשור לעניין היריקה באוזנה השמאלית. ראוי לציין שגירסתה נתמכת בעדויותיהם של צבי, שמואל ושרית. אף אחד מהם אמנם לא ראה את האירוע, אולם שלשתם העידו, כל אחד בנפרד, שהמתלוננת היתה נסערת וטענה כי הנאשם ירק לה באוזן. צבי אף אישר כי אוזן שמאל של המתלוננת היתה רטובה ושרית ציינה, במזכר מוצג ת/3, כי המתלוננת ביקשה ממנה ממחטת נייר על מנת לנגב את הרוק מאוזנה וכך היא אכן עשתה.