החלטה
ביום 5.8.09 הוריתי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שכללה מספר תנאים ובהם, בין השאר, איסור הכניסה לעיר צפת, מגורים בחדר שכור בקיבוץ כברי ומעצר בית ליל בו, המצאת חוזה שכירות עם הקיבוץ על תשלום דמי השכירות וכן הפקדה במזומן של 5,000 ₪. חרף התנגדות התביעה, איפשרתי לנאשם להשתחרר טרם ביצוע ההפקדה, ובלבד שתופקד עד למחרת היום שאם לא כן יעצר המשיב לאלתר.
המשיב לא המתין שעות רבות בטרם החל בשיטתיות להפר את כל התנאים האמורים, אחד אחד. תחילה נכנס לתחומי העיר צפת, לאחר כן נמנע מלהתגורר בקיבוץ כברי, לא המציא הסכם שכירות ואף לא הפקיד את סכום ההפקדה במזומן.
מעבר לכך אף הסתבר כי המשיב הוליך את בית המשפט שולל בטענה שקרית כי יוכל להתגורר בקיבוץ כברי. ממכתב הקיבוץ עולה כי באותה עת צבר המשיב חוב כספי כלפי הקיבוץ וממילא לא היה כל סיכוי כי יוכל להתגורר שם.
עוד הסתבר כי במהלך כל התקופה התגורר המשיב אצל אשה בעפולה, אשר בינתיים הגישה אף היא תלונה נגדו על כך שהונה אותה וגזל ממנה כספים. ממילא לא יוכל להמשיך ולהתגורר גם אצלה.
לאחר שנתפס בצפת הוגש נגד המשיב כתב אישום בגין הפרת הוראה חוקית, ועל כך נשפט ונדון למאסר על תנאי של 4 חודשים, שהוא בר הפעלה בכתב אישום חדש שהוגש נגד המשיב בגין שאר ההפרות, שכן מדובר בהפרות שנמשכו גם לאחר אותו משפט.
בסופו של דבר נעצר המשיב והמבקשת הגישה בקשה זו לעיון חוזר בהחלטת השחרור. לטענתה אין עוד ליתן אמון במשיב ולאפשר לו להשתחרר, וזאת נוכח התנהלותו כפי שתוארה לעיל.
הסניגור מבקש לאפשר למשיב להשתחרר. לטענתו יש לקחת בחשבון את העובדה כי כתב האישום המקורי, שבגינו שוחרר דן בהפרת צו הגנה בדרך של משלוח הודעת SMS, ואין זה מידתי להותירו במעצר בשל כך.
הוא מודה כי אין למשיב למעשה כל חלופת מעצר להציע, והוא מבקש כי תינתן לו ארכה של 24 שעות שבהן ישוחרר ואזי יוכל להמציא את סכומי ההפקדה שיוטלו עליו וכן להציע מקום מגורים קבוע.
סבורני כי בנסיבות הענין, אין עוד אפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר.
אכן, משפטו המקורי של המשיב היה בגין עבירה שאיננה מן החמורות, ואכן הוחלט בשעתו על שחרורו לחלופת מעצר. אלא שהיום, אין אנו דנים עוד בשאלת חומרת העבירה, אלא בשאלה עד כמה ניתן ליתן אמון במשיב כי ימלא אחר תנאי חלופת מעצר שתוטל עליו.
המשיב דרס ברגל גסה את החלטת בית המשפט, הפר באופן בוטה כל אחד ואחד מן התנאים שהוטלו עליו, לאורך תקופה לא קצרה, ביודעין ותוך זלזול מוחלט בחובות שהוטלו עליו. המשיב השיג את תנאי החלופה תוך הצגת מצג כוזב לבית המשפט, ולא זו בלבד, אלא שניצל את תקופת שחרורו על מנת להמשיך ולפגוע באחרים, ולהונות את מי שנאותה ליתן לו מקום מגורים.
למשיב מספר לא מבוטל של הרשעות קודמות, כולן ללא יוצא מן הכלל עבירות של הונאת הזולת: קבלת דבר במרמה, זיוף, גניבה בידי עובד, התחזות במטרה להונות והפרת הוראה חוקית.
למרבה הצער נראה כי התנהלותו בתיק זה אינה אלא המשך של אורח חייו לאורך שנים לא מועטות, וממילא מידת האמון שניתן לרחוש לו היא אפסית.
כידוע, אמון הוא תנאי בסיסי לשחרורו של אדם לחלופת מעצר, ובהעדרו, לא ניתן לבטוח בו כי ימלא אחר התנאים.
חרף כל האמור לעיל, הודעתי לב"כ הצדדים כבר בישיבה הקודמת, כי במידה ותוצג חלופת מעצר אשר תכלול מקום מגורים קבוע, תחת פיקוחו הרצוף של ערב מהימן, ותוך הפקדה כספית הן של הסכום שהוטל בהחלטת השחרור והן של סכום נוסף, אהיה מוכנה לשקול את שחרורו לחלופה כזו.
אלא שחלופה כזו, ולמעשה חלופה כלשהי לא הוצגה בפני, וממילא אין אופציה לשחרור כיום.
נוכח התנהלותו של המשיב, אינני רואה גם הצדקה להיעתר בשנית לבקשת המשיב לשחרור על מנת להציג לבית המשפט חלופת מעצר ראויה.
הסניגור אף טען כי טרם נתקבל מועד לדיון במשפט עצמו, ועל כן יש להתחשב בחלוף הזמן. טענה זו מוטב היה שלא נטענה משנטענה. יש לא מעט ציניות בבקשה להקל על אדם בשל חלוף הזמן, כאשר לאורך כל אותו זמן פטר עצמו מכל עול של חלופת מעצר, ועל מה ילין בדבר חלוף הזמן?
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 1134/09 של בית משפט השלום בצפת.