החלטה
בפני בקשה למתן צו הפסקת עיסוק וצו סגירת חצרים של עסק בשם "ממתקי שגיא" המצוי בבעלותו של המשיב. המדובר הוא בקיוסק בקריית גת, אשר פועל ללא רישיון עסק ואשר מוכר, בין היתר, משקאות אלכוהוליים.
על פי האמור בבקשה, ביום 25/2/14, מכר המשיב או מי מטעמו, משקה משכר בניגוד לחובה הקבועה בסעיף 2 (א1) (1) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"). הבקשה הוגשה בד בבד עם כתב אישום שהוגש כנגד המשיב, המייחס לו עבירות לפי חוק רישוי עסקים.
עוד נטען בבקשה, כי ב- 19/3/13, נשלח למשיב מכתב ממחלקת רישוי עסקים בעיריית קריית גת, לפיו החליטה ועדת הרישוי לדחות את בקשתו של המשיב לקבלת רישיון עסק, בקשה אשר הוגשה ב- 10/12/12, בשל התנגדות הועדה המקומית לתכנון ובניה, בהינתן צו הריסה שקיים על מבנה בעסק. עוד נטען, כי ביום 15/9/13, נשלח למשיב מכתב התראה מטעם היועצת המשפטית של העיריה, לפיו הוא מנהל עסק ללא רישיון ובניגוד לחוק רישוי עסקים וכן כי קיימת במקום עבירת בניה. כן נרשם כי למרות שצו ההריסה בוצע, חזר המשיב והקים תוספת בניה אחרת במקום, בניגוד לחוק, מה שהצריך הוצאת צו הריסה נוסף.
בהמשך נרשם בבקשה, כי ביום 28/11/12, הוצא צו סגירה מנהלי על ידי מפקד תחנת משטרת קריית גת, למשך 30 יום מהיום, לאור אירוע אלימות חמור שהתרחש בעסק ואשר לא דווח למשטרה על ידי המשיב.
צו סגירה מנהלי נוסף הוצא לעסקו של המשיב בעקבות מכירת אלכוהול, כאמור, ביום 25/2/14, גם זאת למשך 30 יום.
טוענת המבקשת בבקשתה, כי צו הסגירה דרוש כדי למנוע סכנות לשלום הציבור, סכנות אשר קיימות מהמשך ניהול העסק של המשיב ללא רישיון. נטען שבעצם מהות העסק טמונה סכנה לשלום הציבור וכי על כך ניתן ללמוד מחומר החקירה שהוצג לבימ"ש. טוענת המבקשת, כי המשיב מעדיף את הרווח הכלכלי על פני שמירת החוק.
לבקשה צורף תצהירו של סנ"צ עופר שומר, מפקד תחנת המשטרה בקרית גת.
בדיון שהתקיים בפניי היום, טען ב"כ המשיב, כי מרשו שוקד על קבלת רישיון עסק וכי המשטרה היא היחידה אשר עומדת בדרכו לקבלת רישיון כאמור. נטען שעבירת הבניה התייחסה רק לפרגולה ולא לכל המבנה, וכי גם רצפת העץ אשר הקים המשיב ללא היתר, גם היא הוסרה על ידו. טוען ב"כ המשיב כי העסק פועל מזה כ- 20 שנה וקודם לכן היה שייך למר בוכריס, וכי כל השנים פעל העסק ללא רישיון על פי חוק רישוי עסקים. נטען כי המשיב הגיש בקשה לרישיון עסק עוד בדצמבר 2012, ומכאן יש ללמוד על נכונותו של המשיב להסדיר את הדברים. חריגות הבניה נהרסו ולכן אין מקום למנוע ממרשו את קבלת רישיון העסק.
טוען ב"כ המשיב, כי המשטרה מתנכלת למרשו ולמשפחתו, וכי היא נוקטת באכיפה בררנית.
לעניין השימוש בסמכות לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים, טוען ב"כ המשיב, כי על בימ"ש לנהוג באופן מידתי וכי ניתן להסתפק בצעד שהוא פחות חמור מסגירת העסק.
מוסיף ב"כ המשיב וטוען, כי היותו של מרשו פאסיבי בעת הקטטה שפרצה במקום בעבר, אינה סיבה מספקת להורות על סגירת העסק לפי סעיף 17 לחוק והוא מדגיש, כי מרשו אדם בן 60, אשר עבד שנים רבות כנהג משאית וכל מה שהוא מבקש הוא, להתפרנס מאותו הקיוסק. ב"כ המשיב מסר שמרשו מוכן להתחייב שלא למכור אלכוהול עד אשר לא יוסדר עניין רישיון העסק.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את המסמכים והראיות המצויים בתיקי המשטרה שהועברו לעיוני, מצאתי שדין הבקשה להתקבל.
סעיף 17 לחוק רישוי עסקים מורה, כדלקמן:
"הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף 14, רשאי ביהמ"ש שאליו הוגש כתב אישום לתת צו כאמור בסעיף 16, ותוקפו יפקע עם ביטול כתב האישום, או עם מתן גזר הדין, או במועד שבו זוכה הנאשם זיכוי סופי, או בכל מועד קודם שנקבע בצו".
ב"כ המשיב הפנה ובצדק, לפסק דין שניתן על ידי כבוד השופטים א. חיות, ע. פוגלמן וי. עמית ברע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו ואח' , ביום 3/3/14. חוות הדעת העיקרית ניתנה על ידי כבוד השופט פוגלמן הנכבד, אשר חוזר על ההלכות שעניינן סעיף 17 לחוק רישוי עסקים.
להלן עיקרי הדברים שנקבעו בפסק הדין כאמור, באשר לשיקולים שעל בימ"ש לשקול, בבואו להפעיל את סמכותו ולדון בבקשה לפי סעיף 17:
מטרתו העיקרית של סעיף 17 היא לא עונשית אלא מניעתית.
ככלל, יש להורות על הפסקת עיסוק בעסק כל אימת שלא ניתן לו רישיון. לשם כך יש לאזן בין מידת הנזק שיגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה מהפסקת העיסוק, לבין מידת הנזק שיגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלת העסק ללא רישיון, עד אשר יוסדר רישיון כדין.
על ביהמ"ש להביא בחשבון את התנהגות הצדדים ואת קיומם של הליכי השגה על ההחלטה שלא ליתן רישיון. ככל שקיימים הליכים כאלה, מוסמך ביהמ"ש לדחות את ביצוע הצו לפרק זמן סביר. יש לערוך איזון אשר יוביל לתוצאה סבירה ומידתית.