מדינת ישראל נ' בניש

פסק דין

בפני ערעור על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב יפו, כבוד השופט מלמד אשר הרשיע את המשיב על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, 74 מיקרוגרם אלכוהול לכל 100 מיליגרם דם .

מדובר במשיב צעיר לימים שלו רישיון נהיגה כ-5 שנים. אין לחובתו הרשעות קודמות תעבורה או אחרת. אדם נורמטיבי. בית משפט קמא לאחר ששמע את דברי הצדדים לעונש, הביא בחשבון את מה שקרא כמות אלכוהול סמוכה לסף האכיפה, את העבר התעבורתי הנקי וגזר לו למשיב עונש פסילה בפועל לתקופה של 11 חודשים. על כך ערעור המדינה.

המדינה מפנה לסעיף 39א לפקודת התעבורה הקובע עונש פסילה מינימלי לנוהג בשכרות של שנתיים ימים, למעט שיכול בית משפט לפרש בפסק דין נסיבות מיוחדות, המצדיקות פסילה לתקופה קצרה יותר.

אכן קיימת הוראת סעיף 39א לפקודת התעבורה. גם סעיף 36(ב) לפקודת התעבורה מוציא אלי ספר וקובע שבית משפט רשאי כשהוא מורה על פסילה כשמדובר בתקופת מינימום, להורות כי חלקה של התקופה יהיה על תנאי.

קיימת פסיקה של בתי משפט מחוזיים לרבות של הח"מ, הדנה בסוגיה מה הן נסיבות מיוחדות ובשאלת שיקול הדעת שיש לבית המשפט בעת גוזרו את הדין לאור סעיף 39א, לפקודת התעבורה.

יש גם לזכור את ההלכה שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בעונשים שמטילה ערכאה דיונית, אלא כאשר זו טועה באופן קיצוני וכן שערכאת הערעור ממצה את הדין.

במקרה שבפנינו יש לשים אל לב שעונש הפסילה בפועל יחד עם הפסילה המותנה שהטיל בית משפט קמא, הינה למשך 17 ח ודשים בלבד, תוך שהנני שוקל ומביא בחשבון את השיקולים שהביא בית משפט קמא לקולא, מוסיף את ההודאה בפני בית משפט קמא, ומנגד מציין שדעתי היא שחריגה של כמעט 50% מהרף של 50 מיליגרם המותרים בנהיגה, איננו על סף האכיפה. תוך שהנני מביא בחשבון את כלל השיקולים שתיארתי לעיל, הנני מתקן את גזר דינו של בית משפט קמא בהיבט הפסילה בפועל ומעמיד את הפסילה בפועל על 18 חודשים בניכוי 30 ימי הפסילה המינהלית.

ניתנה והודעה היום ט"ז אלול תשע"א, 15/09/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט