מדינת ישראל נ' בניסטי ואח'

נוכחים:

בשם העוררת: רפ"ק רונן לוי

בשם המשיב 1: עו"ד שלומי טדרי – סניגוריה ציבורית

בשם המשיב 2: עו"ד אליאס אבו עטא – סניגוריה ציבורית

המשיבים בעצמם [באמצעות השב"ס]

החלטה

1.בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט אוסילה אבו אסעד) מיום 07/02/12 על פיה הורתה על שחרורם של שני העוררים למעצר בית מלא עד ליום 09/02/12.

2.המשיבים נעצרו על ידי המשטרה בתאריך 06/02/12 בגין חשד לביצוע עבירות של אחזקת סם לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וסיכון אדם בנתיב תחבורה.

3.על פי הנטען בבקשת המעצר, המשיבים רכבו על טרקטורון בתוך בית שאן, התבקשו לעצור לבדיקה, אך סירבו והגבירו המהירות, השתוללו ונסעו בניגוד לכיוון התנועה, ועלו על מדרכות תוך שהם מסכנים את עוברי הדרך. רק לאחר מרדף ממושך על ידי שלושה אופנועים משטרתיים, הם נעצרו. בחיפוש על המשיב 1 נתפס חומר החשוד כסם.

4.ביום 07/02/12 הובאו שני המשיבים להארכת מעצר בבית משפט קמא, וביהמ"ש קמא לאחר שבחן את חומר החקירה, הגיע למסקנה כי קיים חשד סביר אשר קושר את שני המשיבים לעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וכי נגד המשיב 1 קיים חשד הקושר אותו לעבירה של אחזקת סם לצריכה עצמית.

5.בית משפט קמא בחן את פעולות החקירה שעל המשטרה להשלימן, והגיע למסקנה כי ניתן לבצען כאשר שני המשיבים יהיו משוחררים בחלופת מעצר.

בהינתן האמור, הורה ביהמ"ש קמא על שחרורם בחלופת מעצר, ומכאן הערר בפניי.

6.הן בהודעת הערר והן בטיעוניו בפניי, טען באריכות ב"כ העוררת לעניין חומרת המעשים המיוחסים למשיבים, והסביר את הטעות שנפלה לעניין הדוח אשר ערך בנוגע לעיכובם של שני המשיבים במשטרה.

יודגש, כי בפתח טיעוניו, הצהיר ב"כ העוררת, כי לפני הארכת מעצרם של המשיבים, הובא התיק לעיון הפרקליטות והיא אכן הורתה להם להשלים מספרי פעולות חקירה על פי המסמך אשר בתיק החקירה, אולם היום הצהיר ב"כ העוררת על פי שיחה שקיבל מהפרקליטות כי למעשה החקירה הסתיימה, ומחר יוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים נגד שני המשיבים.

מנגד, ביקשו ב"כ המשיבים להשאיר את החלטת ביהמ"ש קמא על כנה. הם חזרו על טיעוניהם הארוכים בפני ביהמ"ש קמא ואינני רואה כל מקום לחזור עליהם.

7.לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, עיינתי בתיק החקירה, נחה דעתי כי דינו של הערר להידחות, ואלה נימוקיי:

א.אדגיש תחילה, כי ב"כ העוררת הצהיר בפניי היום כי החקירה הסתיימה, וכי מחר יוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים נגד שני המשיבים. אולם, הוא לא הציג בפניי הצהרת תובע כמתחייב מסעיף 17 (ד) לחוק המעצרים, בשל נימוק זה בלבד יש לשחרר את המשיבים.

מכל מקום, גם אם אראה בהצהרת ב"כ העוררת בפניי כהצהרת תובע לפי סעיף 17 (ד) לחוק המעצרים, הרי הוא לא שכנע אותי כי קיימות ראיות לכאורה אשר קושרות את המשיבים לכל העבירות המיוחסות, וזאת ברמה המצדיקה מעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים. גם אם קיימות ראיות לכאורה, הרי הוא לא הביא בפניי כל נימוקים המצביעים על כך כי אין המדובר במקרה שיש בו לשחרר בחלופת מעצר. אף מנימוק זה יש גם לדחות את הערר.

ב.אף לגופו של עניין, מעיון בדוח הסודי שהונח לפתחו של ביהמ"ש קמא, אכן הוא צדק כי פעולות אלה ניתן היה לבצען כאשר המשיבים יהיו משוחררים בחלופת מעצר. פעולות אלה יכלה המשטרה לבצען, ושחרורם של המשיבים אין בה כדי לשבש את מהלכי חקירה או לגרום לתיאום עמדות.

ג.מעבר לנדרש אציין, כי המעשים המיוחסים למשיבים אכן חמורים, אולם כפי שידוע, הלכה פסוקה היא, שביהמ"ש אינו עוצר אדם רק בשל חומרת העבירה בלבד, כאשר בפנינו שני משיבים מחוסרי עבר פלילי.