מדינת ישראל נ' בנימין סימון

בפני

שופטת לאה שלזינגר שמאי

הכרעת דין

אקדים אחרית לראשית ואומר כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

 1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב שהיו מותקנות בו חגורות בטיחות והנוסע שישב במושב האחורי של הרכב לא היה חגור בחגורת בטיחות בניגוד לתקנה 83ב (א) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961.

  2.      עפ"י הנטען בהודעת תשלום הקנס, שהפכה להזמנה לדין כתב אישום לאחר שהנאשם ביקש להישפט (הדו"ח - ת/1) – בתאריך 10/02/11 שעה 23:15 בערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 2678910 ברח' וולפסון לכיוון הצומת עם רח' שבזי בראש העין, כאשר נוסעת שישבה במושב האחורי לא הייתה חגורה בחגורת בטיחות.

           תגובת הנאשם לדו" ח הייתה: "היא הייתה חגורה".

  3.      בהקראה טען הנאשם: "הנוסעת בספסל אחורי באמצע, היא כן הייתה חגורה הייתה אולי קצת רופפת, אבל הייתה חגורה".

  4.      בישיבת ההוכחות העידה מטעם המאשימה השוטרת עורכת הדו"ח, פנינה כהן, עת/1, והנאשם העיד מטעם ההגנה.

  5.     בעדותה, חזרה עת/1 על האמור בדו"ח והעידה,  כי ישבה בניידת משטרה שעמדה ברח' שבזי והבחינה ברכב הנאשם שנוסע ברח' וולפסון, כאשר ישבה בו במושב האחורי מאחורי הנהג נוסעת שלא הייתה חגורה בחגורת בטיחות. הניידת החלה בנסיעה  אחרי רכבו של הנאשם, בזמן זה הנוסעת עברה לשבת במושב האמצעי. כאשר הרכב נעצר הנוסעת ישבה במושב האמצעי כשהיא חגורה בחגורה רופפת.

בחקירתה הנגדית שבה וציינה העדה, כי הבחינה שהנוסעת ישבה במושב אחרי הנהג כשהיא לא חגורה, ואילו בזמן שהרכב נעצר, הנוסעת ישבה במושב האמצעי וזה צויין גם בדוח.

    6.   הנאשם שבחר להעיד, סיפר בעדותו, כי עמד ברמזור עקב אור אדום שדלק בכיוון נסיעתו, כאשר הנוסעת ברכבו ישבה במושב האחורי אמצעי, שבו החגורה רופפת ואפשר לזוז. הנאשם החל בנסיעה והשוטרת איבדה קשר עין היות וכאשר ברמזור בכיוון נסיעתו דלק אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתה של עת/1 דלק אור אדום.

בחקירתו הנגדית חזר הנאשם והעיד, כי הנוסעת ישבה במושב האמצעי בחגורה רופפת שמאפשרת לה לזוז, והשוטרת לא הייתה יכולה להבחין בדיוק באיזה מושב ישבה הנוסעת.

7.בפני שתי גרסאות סותרות אשר אין האחת עדיפה על רעותה . עת/1 לא פרטה בעדותה מה היה כיוון נסיעת הנאשם ביחס למקום עמידת הניידת בה ישבה. שכן, אם הוא נסע מימין לשמאל, כפי שהציג הנאשם בחקירתה הנגדית של עת/1, היה הנהג בצד המרוחק שלה והנוסעת, שלגרסתה ישבה מאחוריו, הייתה אף היא בצד המרוחק שלה. עת/1 לא חלקה בתשובתה על הנתון בשאלתו של הנאשם, כי הוא נסע מימין לשמאל ביחס לניידת.

8.זאת ועוד, עת/1 העידה, כי הבחינה ברכבו של הנאשם כאשר הוא חלף על פניה. לא נטען על ידה, מה הייתה מהירות נסיעתו בעת שחלף על פניה, לפיכך, אין לדעת אם הייתה לעדה שהות מספקת להבחין בפרטים שתארה בעדותה. אין לומר כי העדה העידה עדות שקר, אך יתכן כי העידה עדות מוטעית.

9.על כן, סבורתני כי לא יהא זה בטוח להרשיע את הנאשם בנסיבות אלו, והספקות שיש בליבי על נסיבות האירוע שוללים את מידת ההוכחה מעל לספק סביר שהתביעה נדרשת להביא.

10.אשר על כן, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

המועד הקבוע ליום 01/04/12- מבוטל.

המזכירות תשלח עותק הכרעת הדין לצדדים.

ניתנה היום, 27 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.