מדינת ישראל נ' בן שטרית(עציר)

ערר על החלטת בית משפט השלום ברמלה במסגרת מ"ת 26021-09-10 שניתנה ביום 13.01.11 לפיה שוחרר המשיב לקהילה הטיפולית "רטורנו".

כנגד המשיב ושניים אחרים הוגש כתב אישום הכולל 22 אישומים, מהם מיוחסים למשיב 14 אישומים הכוללים ביצוע עבירות סחר בסם מסוכן בצוותא חדא, עבירות של עסקה אחרת בסם, הספקת סם מסוכן בצוותא חדא, הספקת סם מסוכן, וסחר בסם מסוכן (ריבוי עבירות) - לפחות 16 מקרים של סחר או הספקת סמים.

מכתב האישום עולה כי במהלך החודשים ינואר-אוגוסט 2010 נהגו צרכני סמים לטלפן למשיב והשניים האחרים, להזמין מהם סמים ולתאם מקומות מפגש שהיו סמוכים למקום מגוריהם של הצרכנים.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר.

בית משפט קמא הורה על מעצרם של האחרים עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדם.

לאחר שבית משפט קמא סקר את ההלכה בדבר שחרור נאשמים בשלב המעצר לגמילה קבע בהחלטתו מיום 24.10.10 ביחס למשיב, כי למרות חומרת העבירות ועברו הפלילי יש מקום להורות על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו ולדבריו –

"דומה כי אין מקום להורות על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן ולבחון חלופה בעניינו של המשיב 1, הן לאור המעשים החמורים המיוחסים לו, הן לאור המסוכנות המשתקפת מהם והן לאור העובדה כי בעברו עבירות סמים. על אף האמור ובלי שתתפרש מכך כל עמדה בדבר, יתבקש תסקיר מאת שירות המבחן מהטעם שהמשיב פנה לשם השתלבות בהליך גמילה טרם מעצרו (בש"פ 10562/05 גבאי נ' מדינת ישראל , נבו הוצאה לאור. בש"פ 10038/03 חסון נ' מדינת ישראל , נבו הוצאה לאור. ב"ש 1238/04 (נצ') מדינת ישראל נ' בן חתום כדורי ואח' ). יצויין כי החלטתי זו לא הייתה נקיה מספקות שכן בבמ/4 נאמר כי המשיב 1 פנה לראיון קבלה בתאריך 29.07.10. דא עקא, בכתב האישום מיוחס למשיב 2 ביצוע עבירות רבות בעיצומו של חודש אוגוסט 2010".

למשיב עבר פלילי הכולל שבע הרשעות ובכללן הרשעה משנת 1996 בעבירת יצוא, יבוא, מסחר והספקת סמים מסוכנים וכן בעבירת תווך בעסקי סמים מסוכנים והרשעה מתאריך 04.12.00 בעבירת יצוא, יבוא, מסחר ואספקת סמים מסוכנים.

לאחר קבלת תסקירי שירות מבחן ושליחת המשיב לראיון במסגרת קהילת "רטורנו" קבע בית משפט בהחלטתו מיום 13.01.11 כי:

"נתונים אלה מצביעים כי הבעת הרצון של המשיב להשתלב בהליך הטיפולי היא אמיתית וכנה. לא התרשמתי כי הדבר נעשה שלא מתוך רצון כן כאמור או מתוך כוונה לשים לאל את המעצר. בנסיבות האמורות ובמיוחד המוטיבציה של המשיב וכנותו וכן עמדת שירות המבחן ועמדת הגורמים המטפלים שקיים פוטנציאל להצלחת הליך הגמילה , יש סיכויים טובים כי הליך הגמילה יצליח.

... החלופה הטיפולית המוצעת היא חלופת מעצר סגורה וממושכת, המשיב יועבר לקהילה בתנאי מעצר ויועמד בפיקוח מעצר שירות המבחן לששה חודשים. כאמור בתסקיר השני, שירות המבחן ילווה את המשיב בהשתלבותו בקהילה ויהווה גורם מציב גבול נוסף ובקשר ישיר עם בית המשפט.

בתנאים אלה, יש בחלופה הטיפולית כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מהמשיב".

ב"כ העוררת טען כי החלטתו של בית משפט קמא מנוגדת להלכת בית משפט העליון ועל כן יש לבטלה, שכן לאור חומרת העבירות, תקופת המשכות ביצוע העבירות, עברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות סמים והעובדה שריצה מאסרים מאחורי סורג ובריח, לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו והיה ראוי לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

לדבריו, המשיב הצליח לספק את הסם ללקוחותיו תוך מספר שעות וגם כאשר נבצר ממנו לעשות כן באופן אישי היה עושה כן באמצעות הנאשמים הנוספים לאחר שהיה נותן להם הוראות מרחוק ומכאן ניתן ללמוד כי את העבירות המיוחסות לו יכול המשיב לבצע "בשלט רחוק" .לכן גם מעצר בית בפיקוח אלקטרוני אינו יכול במקרה זה לאיין את מסוכנותו של המשיב.

לעמדת העוררת ,המשיב כלל לא החל בהליך הגמילה ולכן לא ניתן לומר כי ההליך נשא פרי.

כמו כן המשיב ביצע עבירות הן בסמוך והן לאחר ראיון הקבלה בקהילה הטיפולית עליו נסמך בית משפט קמא ולכן יש בסיס להניח כי המשיב מבקש לפנות לגמילה אך לצורכי התחמקות ממעצר מאחורי סורג ובריח.

ב"כ המשיב טען כי לא נפלה כל שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא וזאת לאחר שנשקלו כל המרכיבים הרלוונטיים לקבוע כי אכן נסיבות המקרה נכללות בחריג של הכלל. לדבריו, האינטרס הציבורי נשמר היטב במסגרת הטיפולית "רטורנו" בייחוד כאשר בית משפט קמא הוסיף מגבלות נוספות לשחרור של המשיב.

ב"כ המשיב טען כי האינטרס הציבורי הוא ליתן לנאשמים , ככל שניתן , לעבור את הליך הגמילה בשלבים מוקדמים ככל שניתן ובכך יצא הציבור נשכר.לכן יש ליתן יד לכל נאשם הנגוע בנגע הסם ויש בו את הרצון להיגמל את ההזדמנות לשיקום.

דיון והכרעה