מדינת ישראל נ' בן שושה(עציר)

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד כינור

הנאשם ובא כוחו עו"ד קוצר

בית המשפט מברר אם ב"כ הצדדים קיבלו התיקון של הכרעת הדין בהתייחס למשקל הסם ולמניעת כל ספק העמוד הראשון שבו התיקון ייסרק ע"י המזכירות ויועבר לצדדים.

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת פרשת הראיות בכך שביום 04.11.2010, בשעה 16:10, הגיע לביתו באשדוד, וכשעמד לפתוח הדלת החזיק בסמוך לרגליו ביחידה אחת של סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 5.4503 גרם נטו, וכן בסם מסוכן נוסף מסוג קוקאין, במשקל נטו של 0.2720 גרם נטו, ובחיפוש במקלחת נמצא מחזיק בשקית, שהוסתרה בתוך מוט מגב, כמות נוספת של סם מסוכן , 4 יחידות הרואין במשקל 1.2342 גרם, סה"כ 6.9565 גרם נטו וזאת שלא לצריכתו העצמית– עבירות בניגוד לסע' 7(א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973.

ביום 21.12.10 הודה הנאשם בהחזקת הסם , אך טען כי כל הכמות נועדה לצריכתו העצמית ונשמעה לכן פרשת ההגנה.

ביום 02.02.11 הורשע הנאשם במיוחס לו ונדחתה טענתו כי החזיק בסם לצריכתו העצמית אולם הטיעונים לעונש נדחו מאחר ונטען כי תלוי נגד הנאשם מאסר מותנה בן 12 חודשים שלא נמצא בידי התביעה ולכן נדחה ליום 29.03.11 . במועד זה הגישה המאשימה המאסר מותנה ( ת/3), פלט מאסרים (ת/4), והרשעות קודמות (ת/5) והתברר כי התנאי איננו תקף שכן השתחרר מריצוי המאסר ביום ב-14.6.07 ולכן היה תקף עד ה-14.6.10 בלבד.

הסנגור ביקש לדחות הטיעונים לקבלת תסקיר ולכן נדחה שוב ליום 24.05.11 אולם שירות המבחן ביקש דחייה לחודש יולי, הסנגור התנגד והנאשם לא רצה להמתין יותר, וביקש לגזור דינו.

בטיעוניו לעונש טען הסנגור כי מדובר באדם כבן 45 , המוגדר כטעון הגנה, ולכן כל דקה שהוא בכלא נמצא תחת סכנה ושב"ס נאלצים להשקיע משאבים כדי להגן עליו . אולם ביהמ"ש בירר זאת מול נחשון והתברר כי ע"פ רישומי שב"ס, כבר אינו טעון הגנה.

לטענת הסנגור,הנאשם החזיק בסם המסוכן בביתו ולא באופן זמין למכירה. הנאשם מביע חרטה, שומר על ניקיון מסמים, ומצוי במעצר מיום 4.11.2010. הוא סבור כי הדחיות של שירות המבחן לא מוצדקות ובצדק בסופו של דבר סבלנותו של הנאשם פקעה ומבקש לגזור הדין .

לטענת הנאשם , ויתר על סודיות רפואית כדי שייקחו בדיקות שתן כדי להוכיח שהוא נקי. הוא טוען כי כבר 7 חודשים הוא נקי ואינו חושב להשתמש בסמים ומאז משתמש רק במתדון, אך לדבריו, למרות בקשתו, לא בדקו הטענה שלו. התעקש לומר כי אחותו העידה שהיה נקי מסמים כנראה בהתבסס על נטילת תחליף סם, המתדון .

התעקשות הנאשם להראות כי התנקה מיד מסמים, וטענתו כי רק מעד זמן קצר בתכוף למועד בו נתפס הסם, רק מעידות כי אינו מבין שדווקא משום כך נדחתה טענתו, כאילו החזיק בכמות הגדולה שנתפסה בחזקתו, לצריכתו העצמית. מדובר בכמות של כמעט 7 גרם, שהיא פי למעלה מ-22 הכמות שנקבעה בחוק כחזקה של צריכה עצמית. כמות המספיקה לייצר מספר רב של מנות סם.

מגיליון הרשעותיו הקודמות עולה כי לחובתו 14 הרשעות בעשרות רבות של עבירות החל מעבירות התפרצות ומכירת פגיון, בגינן נדון בבימ"ש מחוזי במרץ 1988; המשך בעבירות אלימות ורכוש, כשבשנת 1991 נדון ל-18 חודשי מאסר בגין התפרצות וב-1993 נדון ל-21 חודשי מאסר במצטבר בגין החזקת סם שלא לצריכתו העצמית; ב-1995 נדון לשלשה חודשי מאסר בגין החזקת סם לצריכתו העצמית, וכעבור חודשיים נדון ל-12 חודשי מאסר בגין עבירות אלימות, החזקת סכין והפרת הוראה חוקית; ב-1996 נדון לחודשיים מאסר בגין איומים והעלבה וכעבור שנה נדון ל-12 חודשי מאסר בגין נשיאת סכין, התפרצות לרכב וגניבה מתוכו; ב-1998 נדון למאסר של 18 חודשים בגין התפרצות לבנין וגניבה וכן החזקת סם מסוכן ורכוש גנוב; בשנת 2000 נדון בגין נשיאת סכין לענישה מרתיעה ובשנת 2001 נדון ל-19חודשי מאסר בגין החזקת סכין, התפרצות ,גניבה ואיומים; בשנת 2002 נדון ל- 30 ימי מאסר בגין עבירות אלימות כלפי שוטרים; ב-11.7.04 נדון ל-25 חודשי מאסר בגין עבירות של התפרצות לכלי רכב, התפרצות לדירה, גניבה, והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, והוטל עליו עונש מאסר מותנה של 12 חודשים בגין עבירה מסוג פשע על פקודת הסמים המסוכנים, שהתברר כאמור כי איננו בר הפעלה .

מדובר אם כן באדם בן 46, שריצה במצטבר מעל 10 שנות מאסר מאחורי סורג ובריח, ולמרות שאחיו נרתמו ותמכו בו כלכלית, מתוך הנחה שזו הפעם אם יסייעו לו, יצליחו להרחיקו מעולם הפשע, ניצל את טוב ליבם וכוונותיהם הטובות, ומהר מאד שב להוות חוליה בשרשרת הפצת הסם. לדבריו, בשל עברו, לא הצליח למצוא עבודה ,וסביר להניח אכן כי אדם עם עבר מכביד כשלו לא ימלא ליבם של מעסיקים בפוטנציה ברצון טוב להעסיקו.

מדיניות ביהמ"ש העליון, כפי שזו באה לידי ביטוי בע"פ 966/94, אלי אמזלג נ' מד"י, (ת"ק על' 95 (4) עמ' 176, 184), הינה כי:

"ככלל, ראוי ליתן לאדם צעיר, המבקש לשנות את אורח חייו, את ההזדמנות לזנוח את העיסוק בסמים ולשקם את חייו.

ברם, כנגד השיקול האישי, עומד במקרה דנן שיקול ההרתעתיות כשלצידו הגורם החינוכי. נגע הסמים אוכל באוכלוסיה שלנו בכל פה; והחברה הכריזה מלחמת חורמה, ומצפה שהעונשים שייגזרו ע"י בתי המשפט בשל עבירות סמים, ישתלבו במאבק הכולל להדברת הנגע.

... שתי תכליות מרכזיות אלו, ניתן להשיג רק ע"י הטלת עונשים חמורים; ולעניות דעתי – השיקולים האישיים של שיקום העבריין חייבים לסגת מפני השיקולים של טובת הכלל".

בברע"פ 5214/08, טל בן אהרון נ' מדינת ישראל כבוד השופט ג'ובראן דחה הבקשה ואזכר את ברע"פ 11609/04, מותנה נגד מדינת ישראל, שם נקבע כי: