מדינת ישראל נ' בן דב ואח'

החלטה

בפניי בקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה, כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

כתב האישום בתיק זה הוגש בעקבות ביקורת שנערכה ע"י נציגי המאשימה ביום 29.05.12, במהלכה נמצאה עובדת זרה, שעבדה בבית הנאשמים בעבודת משק בית שונות (להלן – "העובדת").

עובדת זו לא היתה אזרחית ישראלית או תושבת המדינה ולא היתה רשאית לעבוד אצל הנאשמים בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשמים העסיקו את העובדת מבלי שהסדירו לה ביטוח רפואי, על פי דין.

בפיהם של הנאשמים מספר טענות:

עדותה של הנאשמת 1 נעשתה נגבתה באופן שנמנעה ממנה הזכות להלילך הוגן;

מהמזכר הפנימי של המאשימה עולה, כי לא נשקלו שיקולים לקולא;

כתב האישום הוגש בניגוד לנהלי המאשימה, באשר בנסיבות העניין מן הראוי היה לנקוט בדרך המלך, קרי, האפיק המנהלי ולא האפיק הפלילי.

הגשת כתב האישום מסבה לנאשמים פגיעה בלתי מידתית.

באשר לנאשם 2, הרי שהוא לא קיבל זימון לחקירה וממילא, בכל הקשור לעובדות כתב האישום, הוא לא שהה בביתו אלא שעות ספורות בלבד, שכן היה טרוד בעסקיו. מדובר באדם שמשמש בדירקטור במספר לא מבוטל של חברות פרטיות וציבוריות, ובחלקן הוא אף בעל שליטה, והרשעה עשויה לפגוע בו. בנוסף, בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, הוא היה נתון בעומס עבודה כבד.

שני הנאשמים נעדרו מחשבה פלילית. מדובר באנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי.

בתשובתה לבקשה, דחתה המאשימה את טענות המבקשים והטעימה, כי במסגרת החקירה נאספו ראיות כנגד הנאשמים וכי הנאשם 2, אשר זומן לחקירה, בחר שלא להופיע אליה.

עוד נטען, כי כתב האישום הוגש בהתאםלהנחיות הפנימיות של המאשימה וכי טרם הגשתו, נרשמו הנימוקים בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות.

בנוסף, טענה המאשימה, כי הנאשמים טוענים, הלכה למעשה, כי עומדת להם הגנה של טעות במצב הדברים, ומן הראוי לבחון זאת בשלב הראיות ולא בשלב מקדמי זה.

ביחס ליסוד הנפשי, טענה המאשימה, כי בהתאם להלכה הנוהגת, מדובר על עבירות מסוג אחריות קפידה, אשר היסוד הנפשי הנדרש להן הנו מסוג מודעות בלבד.

לגופו של עניין, טענה, כי תמוהה טענת ההגנה של הנאשמים, לפיה סברו כי מדובר בעובדת בעלת היתר עבודה בשל העובדה כי היא חיה "חיים משותפים" עם בן זוג ישראלי, שכן העובדת לנה בביתם במשך 3 חודשים. כך או כך, בהתאם להלכה שיצאה מלפני בית הדין הארצי לעבודה, היה על הנאשמים לבדוק את אישורי העבודה של העובדת ולא להסתפק בהסקת מסקנות.

ביחס לזכות הטיעון לנאשמת 1, טענה המאשימה, כי ההליך של הכניסה לבית הנאשמים נעשה כדין והתנהל בהתאם לכללים.

באשר להחלטה להגיש כתב אישום יזום, טענה המאשימה כי שיקול הדעת הופעל על ידה כדין ובהתאם למדיניותה ולהנחיות הפנימיות שפורסמו בעניין, והכל לאור המגמה הרחבה של העסקת עובדים זרים ללא היתר כדין.