מדינת ישראל נ' בן ארוש

החלטה

בפניי ערר של המדינה על החלטת בית המשפט קמא בתיק 237-02-10 (כב' השופטת רמה לאופר-חסון) מהיום, אשר הורתה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

המשיב נעצר בתאריך 28.1.10 בגין חשד בגידול סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, במשקל נטו של למעלה מ-13 ק"ג קנבס וחשיש.

בהחלטה מיום 29.1.10 הורה בית המשפט קמא על מעצרו של המשיב עד יום 31.1.10. בתאריך 31.1.10 האריך בית המשפט קמא את מעצרו של המשיב עד ליום 1.2.10.

בדיון היום בבית המשפט קמא הוגשה הצהרת תובע לפי סעיף 17 ד' לחסד"פ (סמכות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1966, ממנה עולה כי בדעת העוררת להגיש כתב אישום נגד המשיב ולבקש מעצרו עד תום ההליכים בעבירות של החזקת סם מסוכן, לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים, וגידול סם מסוכן לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים.

אציין עוד כי בין לבין הוגשה חוות דעת מומחה ממנה עולה כי כל החומר שנמצא ברשותו של המשיב, בביתו, הינו מסוג קנבוס וחשיש, במשקל כולל של כ-13 ק"ג.

בית המשפט קמא שמע את הצדדים, עיין בכל חומר החקירה לרבות בחוות הדעת האמורה, והורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, מאחר ולדעת בית המשפט קמא היה על העוררת לעשות מאמץ ולהגיש עוד היום כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

עוד נקבע כי "לא מקובלת על בית המשפט הדרך העוקפת בה נהגה התביעה כדי לקבל עוד ימי מעצר וניתן היה, לטעמי, להיערך היום לכתב אישום ובקשת מעצר". בית המשפט קמא התחש בעברו הנקי של המשיב והגיע למסקנה שאין מקום להארכת מעצרו לשם הגשת כתב אישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים. כן הגיע בית המשפט למסקנה כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

העוררת טוענת כי שגה בית המשפט קמא בשחררו את המשיב וזאת בשים לב לעבירות החמורות מאוד בהן הוא חשוד, ובהתחשב במסוכנותו של המשיב, שאין לאיין אותה בחלופת מעצר.

המשיב טוען כי יש לאמץ את החלטת בית המשפט קמא וכי לא נפלה בה כל שגגה. נטען כי לא היתה כל מניעה לסיים את החקירה ולהגיש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים היום, כפי שבית המשפט קמא הורה, וכן כי נעשו טעויות רבות בתיק הפוגעות בזכויותיו.

לאחר שעיינתי בכל חומר החקירה שהומצא לעיוני, ולרבות בתמונות המתעדות את גידול הסם בביתו של המשיב וחוות דעת של המומחה, שוכנעתי כי לא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב בטרם הגשת כתב האישום ושמיעת הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

אין ספק כי העבירות בהן חשוד המשיב חמורות הן ביותר ומקימות עילת מסוכנות. לא שוכנעתי כי המשטרה לא ניצלה כראוי את מספר הימים המצומצם שעמד לרשותה לצורך החקירה ולצורך הכנת כתב אישום, ומכל מקום, אין בכך די כדי להורות על שחרור המשיב בעבירות כה חמורות, במיוחד בשים לב לכך שהעוררת הסכימה, במהלך הדיון, להסתפק בהארכת מעצר נוספת של 24 שעות בלבד, כדי לאפשר לה הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

אשר על כן אני מקבלת את הערר ומורה על הארכת מעצרו של המשיב עד מחר, 2.2.10, בשעה 16:00.

במאמר מוסגר אעיר, כי היה מקום להורות על עיכוב ביצוע של החלטת השחרור עד להגשת הערר לבית משפט זה, וזאת בהתאם להלכה הברורה שניתנה על ידי בית המשפט העליון בסוגיה.

ניתנה והודעה היום י"ז שבט תש"ע, 01/02/2010 במעמד הנוכחים.

יעל וילנר , שופטת

הוקלד על ידי: חנה אוחנה