מדינת ישראל נ' בלולו(עציר)

גזר דין

בתיק שלפני (תת"ע 7374-03-12) הורשע הנאשם על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה בניגוד לסעיף 62(3) בנוגע לאירוע מיום 09.03.2012 (להלן: "השכרות השנייה"). שקלתי להטיל על הנאשם עונש של של"ץ ולשם כך נשלח לשירות המבחן.

אלא שבטרם מתן גזר הדין בתיק הנ"ל נודע בדיעבד למאשימה כי למעשה מדובר בעבירת שכרות שנייה. זאת משום שהנאשם נידון בעבר על ידי כב' השו' ש' מלמד (בתת"ע 9009-01-12 מדינת ישראל נ' בלולו) לפסילה של שבעה חודשים והתחייבות כספית של 10,000 ₪) (להלן: "השכרות הראשונה").

אשר לכן ביקשה התביעה לפני לשנות מעמדתה ולהשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל כנהוג לעיתים במקרים אלה. בשל בקשה זו של המאשימה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל מונה לנאשם סנגור מהסנגוריה הציבורית.

אלא שבעוד מתנהלים ההליכים, הרי בטרם מתן גזר דין, ביום 14.02.2013 הוגשה לפני בקשה למעצר עד לתום ההליכים. זאת משום שנודע למאשימה כי בעוד ההליכים מתנהלים בפני הרי הנאשם עבר עבירות חמורות בשני כתבי אישום אחרים הכוללים, נהיגה בפסילה (פעמיים), נהיגה בשכרות, (פעמיים), מסירת פרטים כוזבים, נהיגה ללא רשיון רכב וביטוח, ועוד (להשתלשלות מדוייקת ומדוקדקת של רצף האירועים ראו בהרחבה החלטתי במ"ת 2989-02-13 (מיום, 14.02.2013)).

הנאשם נעצר עד לתום ההליכים ובסופו של דבר ביקשו באי כוחו לאחד את שני התיקים אלי וכך נעשה.

ביום 12.05.2013 הצדדים טענו לעונש. נציגת המאשימה לאחר שסקרה בהרחבה את עברו התעבורתי של הנאשם ואת שלל העבירות החמורות בהן הודה והורשע הנאשם, ביקשה להשית עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה שלא תפחת מ- 24 חודשים, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, פסילה שלא תפחת מ- 10 שנים, פסילה על תנאי, קנס,וכן ביקשה לחלט את ההתחייבות בסך 10,000 ₪ שהושת על הנאשם בתיק ת"ע 9009-01-12.

נציגת המאשימה הדגישה, כי מדובר בעבריין רצידיביסט המסכן בהתנהגותו חסרת האחריות את ביטחון ציבור המשתמשים בדרך.

עוד ציינה, כי אין ליתן אמון בנאשם שכן מדובר בנאשם שנהג בשכרות שלוש פעמים בהזדמנויות שונות, פעמיים נוהג בפסילה. לדבריה, אין ספק כי עסקינן בנאשם שמוכיח בהתנהגותו המסוכנת שהחוק אינו נר לרגליו.

כמו כן, הפנתה נציגת התביעה לתסקירו של שירות המבחן שניתן בעניינו של הנאשם ביום 22.11.2012 ובו מציין שירות המבחן כי הנאשם נוהג לשתות אלכוהול כל ערב בביתו וכי התרשם מהנאשם שהוא עושה שימוש לרעה באלכוהול.

מנגד, ב"כ הנאשם ביקש להדגיש את נסיבות חייו הקשות של הנאשם. הסנגור פרס בפני בית המשפט את מסכת חייו של הנאשם ואת הנסיבות שהביאו להתדרדרות בהתנהגותו. בקצרה, הסנגור ציין כי אביו של הנאשם שסבל ממחלה קשה נפטר ואחותו סובלת מפגיעת ראש חמורה בשל תאונת דרכים שעברה בצעירותה. לדבריו, מאז פטירת האב נטל פרנסת המשפחה רובץ על הנאשם, וכדרך להתמודד עם קשייו הנאשם עשה שימוש באלכוהול.

הסנגור הפנה גם לתסקיר שירות המבחן. בנסיבות האמורות, ביקש הסנגור להימנע מלהטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל וביקש להסתפק בתקופת המאסר בה ב נתון הנאשם עוד מיום 11.02.2013 או לחילופין להשית עליו עונש בדרך של עבודות שירות או מעצר בית. לדבריו, בשל נסיבותיו חייו של הנאשם אינטרס השיקום גובר על כל עונש אחר שכן מדובר בנאשם צעיר יליד 1988 שהסתבך בשל קשיים, ותו לא.

כמו כן, במהלך הדיון העיד לפני אחיו הגדול של הנאשם וציין כי הנאשם עבר תקופה קשה מאוד וביקש לאפשר לו לעזור לנאשם ולהחזירו למסלול חיים תקין.

לאחר שקראתי בעיון רב את תסקירו של שירות המבחן המתאר את מסכת חייו של הנאשם, וכן שמעתי את דברי ההגנה הוריתי לממונה על עבודת השירות להגיש חוות דעת אודות התאמתו של הנאשם לרצות מאסר בדרך של עבודות שירות. אכן בחוות דעת שהוגשה לבית המשפט ביום 09.05.2013, נמצא הנאשם מתאים לביצוע מאסר בדרך של עבודות שירות.

לדאבון הלב, במקרה שלפנינו מדובר בנאשם צעיר שביצע עבירות חמורות ומסכנות חיים ממש. בית משפט העליון עמד בשורה של פסק דין על חומרת העבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בזמן פסילה ועל תוצאותיהן הקשות וקבע בשורה של פסק דין כי הענישה במקרים אלה צריכה להיות משמעותית ומרתיעה (ראו רע"פ 8135/07 גורן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.02.09), רע"פ 2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 09.03.08), ראו עוד רע"פ 6418/07 כהן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 05.09.07)).

מסכים אני עם התביעה כי מדובר למעשה בנאשם בעל התנהגות רצדביסטית, שכן הנאשם נתפס כשהוא נוהג בשכרות (שלוש פעמים!) נוהג בפסילה (פעמיים!), ללא ביטוח (פעמיים!) וללא טסט ועוד. וכל זאת עשה הנאשם למרות שהוא מחזיק ברישיון נהיגה רק משנת 2007. אין ספק שבכל המקרים של הנאשם אי התרחשותה של תאונה שחלילה הייתה יכולה לגרום לאבידות בנפש ובגוף, הייתה בגדר נס בלבד.

צודקת התביעה כי מתחם העונש ההולם בעבירה של נהיגה בשכרות בפעם השלישית נע בין עונש של מאסר בפועל לתקופה ארוכה לבין מאסר לתקופה קצרה (בתוספת רכיבי ענישה נוספים). וכל זאת בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה ועבר תעבורתי.

עם זאת, חרף חומרת העבירות אותם ביצע הנאשם ועברו התעבורתי המכביד (יחסית מאז הוציא רישיון נהיגה בשנת 2007), איני סבור כי יש מקום להשית עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה ארוכה כפי שמבקשת התביעה, וזאת מכמה נקודות לקולא:

ראשית, לא ניתן להתעלם מתסקירו של שירות המבחן אשר הוגש לבית המשפט, ובו השירות מגולל את מסכת חייו הלא קלים של הנאשם. הנאשם הינו למעשה בבחינת עמוד שדרה של המשפחה, הוא זה המפרנס את אמו החולה ואת אחותו הסובלת מפגיעת ראש קשה בשל תאונת דרכים בעיקר מאז פטירת האב.

זאת ועוד, על אף שהשירות מציין כי הוא למד מעברו התעבורתי כי קיימת אצלו בעיה של שימוש לרעה באלכוהול וקיים סיכון גבוה לכך שיחזור לבצע עבירות תעבורה. בד בבד מציין, כי מאז החל הנאשם בהשתתפותו בקבוצה הטיפולית, הנאשם הפסיק לשתות אלכוהול ואף מצא עבודה ופועל לסגירת חובת שצבר בשל פיטוריו ממקום העבודה. יש לציין כי בשל הימצאותו של הנאשם מאחורי סורג ובריח פוטר מעבודתו.