מדינת ישראל נ' בלולו

בפני

שופט חגי טרסי

הכרעת דין

כתב האישום:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה – עבירות על סעיפים 406 (ב) ו- 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"). על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.5.10 בסמוך לשעה 15:00, התפרץ הנאשם לביתו של מר משה גמאל (להלן: "המתלונן"), בכך שפתח את חלון המטבח, נכנס אל הבית וגנב מתוכו דיסק.

הנאשם כפר במיוחס לו וטען בישיבת המענה כי בשעה מוקדמת יותר באותו יום נכנס לחצר ביתו של המתלונן, אך לא לבית עצמו. הוא נטל את הדיסק על מנת להשתמש בו לחיתוך ברזל, אך לא התכוון כלל לגנוב אותו אלא להשיבו לבעליו. בעקבות הכפירה, שמעתי את עדויות המעורבים ולאחר שנתתי דעתי לראיות שהוצגו בפני, לא נותר בליבי כל ספק כי הנאשם אכן נטל את הדיסק ללא אישור מתוך הבית, במטרה לגנבו. לפיכך הרשעתי את הנאשם במיוחס לו, בכפוף לדיון שיתקיים בהמשך בנוגע לעבירת ההתפרצות הרלוונטית – לבית מגורים או למבנה שאינו בית מגורים. להלן יובאו נימוקיי.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העידו המתלונן, בנו גמאל יוסף (להלן: "יוסף"), חתנו יעקב בנימין (להלן: "יעקב") והחוקר עופר דובנו שניהל את החקירה בתיק.

יוסף, בנו של המתלונן, הבהיר בעדותו כי המבנה בו מדובר ניצב על חלקת קרקע השייכת למתלונן ברח' שפרינצק 68 נתניה, המוקפת מכל צידיה בגדרות. יוסף עצמו מתגורר בסמוך, באותו רחוב ממש, והוא נוהג דרך קבע להעיף מבטו לעבר השטח השייך לאביו כשהוא חולף על פניו. ביום 18.5.10, בדרכו לביתו, הבחין מבעד לחלון הרכב בנאשם, המוכר לו כמי שמתגורר בשכנות, משוטט בתוך חצר ביתו של המתלונן. יוסף פנה אל הנאשם, אשר אמר כי הוא מחפש דבר מה, ויצא מייד מהשטח בהוראת יוסף. כעבור שעה וחצי לערך, בסמוך לשעה 15:00, יצא יוסף מביתו, כשיעקב גיסו לצידו ברכב, ולהפתעתו הבחין פעם נוספת בנאשם, יוצא משטחו של המתלונן, כשהוא קופץ מעל הגדר, ובידו משחזת השייכת למתלונן. יוסף פנה אל הנאשם, דרש את המשחזת ושאל מדוע גנב אותה. בתגובה, ביקש הנאשם סליחה והפציר ביוסף שלא יפנה למשטרה. לדברי יוסף, לא היו במקום באותה עת אנשים נוספים זולת הוא עצמו, יעקב גיסו והנאשם. בהמשך, הציג את המשחזה בפני אביו, שזיהה אותה כשייכת לו, וכשנכנס כעבור דקות אחדות לתוך המבנה על מנת להשיבה למקומה, גילה כי חלון המטבח היה פתוח, על אף שאביו מקפיד בדרך כלל לסגור את כל החלונות והדלתות במבנה.

במסגרת החקירה הנגדית, הבהיר יוסף כי המבנה בו מדובר נבנה על מנת להשכירו לצורכי מגורים. במועד הנקוב בכתב האישום הושלמה מלאכת בניית המבנה, אך הוא טרם הושכר ואיש לא התגורר בו, ובפועל נעשה בו שימוש לאחסנת כלי העבודה של אביו. בנוסף, נבנה לצידו, על אותה חלקה, מבנה נוסף שנועד אף הוא למגורים. למיטב זכרונו של יוסף, באותו מועד הושלמה בניית המבנה הראשון, אך טרם החלה בניית המבנה הנוסף, ועל כן לא עבדו במקום באותו יום פועלים כלשהם. עם זאת, הבהיר העד כי הוא אינו יכול לזכור במדויק וכי ייתכן שגם באותה תקופה נערכו "פינישים אחרונים שלא הושלמו". באשר לשיחה עם הנאשם בעת שנתפס כשהדיסק בידו, הבהיר העד כי הנאשם כלל לא הזכיר פועלים שהיו במקום או שיחה שקיים עמם, ורק אמר שהוא מצטער וביקש שלא לדווח למשטרה.

גרסה דומה נמסרה על ידי יעקב, שאף הוא מתגורר בסמיכות למגרש המדובר. לדבריו, במועד הנקוב בכתב האישום, יצא מביתו ביחד עם גיסו יוסף, ואז הבחינו בנאשם יוצא מאזור הבית שבבניה כשבידו מכונת השחזה - דיסק. העד הבחין לראשונה בנאשם כשהוא על הכביש, בצמוד לחצר הבית, וכשפנו אליו ושאלו לפשר התנהגותו אמר שהוא זקוק לדיסק להשחזה וביקש שיוותרו לו ולא יגישו נגדו תלונה. הנאשם מסר להם את הדיסק, ובהמשך התברר להם כי חלון המטבח בבית הבנוי נפרץ והיה פתוח. על פי עדותו של יעקב, התגלתה להם עובדה זו רק כעבור זמן מה, כששבו מהנסיעה אליה יצאו קודם לכן, נכנסו לבית וגילו את מצב החלון.

באשר לעבודת הפועלים באותו יום, מסר יעקב כי באותה תקופה כן בוצעו במגרש עבודות בניה, אך לדבריו ביום האירוע לא עבדו במקום פועלים כלל, שכן מדובר היה ביום שישי או בערב חג. עוד מסר העד כי הוא עצמו מעורב מאד בהליכי הבניה במקום וכי הוא נוהג להיכנס לשטח מידי יום ולבדוק את התקדמות הבניה, ועל כן הוא מודע היטב באילו ימים יש פעילות במקום ובאילו ימים שובתת העבודה. כמו כן, מסר יעקב כי הנאשם לא העלה בפניהם כל טענה בנוגע לפועלים וכי במקום נכחו שלושתם בלבד. כמו כן תיאר יעקב את הנסיבות שהובילו להגשת התלונה נגד הנאשם. מדבריו עולה כי לאחר שהושב הדיסק לידיהם, לא הוגשה תלונה מיידית מטעמם למשטרה, אלא רק בחלוף 10 ימים לערך, כשנתקל יעקב בנאשם בתחנת המשטרה. מסתבר, כי יעקב עובד בתחנת המשטרה כמאמן כושר, וכשהבחין בנאשם באקראי בעת שנחקר בתחנה, החליט להגיש נגדו את התלונה, לאחר שהצטברו בידי בני המשפחה חשדות לכך שגנב ציוד נוסף השייך למתלונן.

לבסוף העיד גם המתלונן עצמו, אשר לא נכח במקום האירוע בעת שנתפס הנאשם כשהדיסק בידו, אלא שהה בביתה הסמוך של בתו. כשיצא מהבית ועבר במקום, פגש בבנו ובחתנו, שהציגו בפניו דיסק, אותו זיהה המתלונן כשלו. הם סיפרו לו כי תפסו את הדיסק בידי הנאשם, כשהוא קופץ מעל לגדר הבית. לדבריו, הדיסק היה מאוחסן קודם לכן "במחסן בבית, במקום סגור עם חלונות ודלת פלדלת". בעקבות זאת, נטל המתלונן את הדיסק והכניס אותו בעצמו ולבדו אל הבית, אז גילה כי חלון המטבח נפתח על ידי אדם כלשהו.

עוד מסר המתלונן כי הוא לא התכוון להתלונן על גניבת הדיסק, אך בהמשך הבחין בכך שחסרים לו כלים נוספים וביניהם סולם, מלחציים ומריצה. לדבריו, הוא פנה אל הנאשם בדרישה כי יחזיר את הציוד. בתחילה הכחיש הנאשם את נטילת הציוד, אך בהמשך, במהלך החודשים הבאים, מסר למתלונן סולם ולאחר מכן גם מריצה חלופית. עוד הבהיר המתלונן כי נהג לסייע לנאשם, לתת לו סכומי כסף שונים בעיתות מצוקה וניסה להשפיע עליו שלא לשוב ולבצע מעשים אסורים. כשנשאל על עבודת הפועלים באותו יום מסר כי למיטב זכרונו מדובר היה ביום שישי ועל כן התנהלה העבודה עד השעה 13:00. עוד טען כי שהה במקום עם הפועלים, לא פגש כלל בנאשם ודאג בסוף העבודה לכך שהכלים יוחזרו למקומם בבית.

כאן המקום לציין כי שלושת עדי התביעה הותירו בעדותם רושם אמין ביותר. הם מסרו גרסה פשוטה וברורה, שמרכיביה המרכזיים זכו לגיבוי הדדי ולפיהם נתפס הנאשם בכף בעת שיצא משטח המגרש שבבעלות המתלונן, כשברשותו הדיסק השייך למתלונן. כשעומת הנאשם עם מעשיו אלו ביקש סליחה והפציר ביוסף וביעקב כי לא יפנו למשטרה. השניים נטלו את הדיסק הגנוב, הציגו אותו בפני המתלונן, שזיהה את רכושו. בהמשך, הוחזר הדיסק למקומו, ואז התברר כי חלון המטבח נפתח על ידי אדם כלשהו. עוד ניתן היה להתרשם כי אין לעדים בליבם על הנאשם וכי אין ולא הייתה להם כל סיבה לפגוע בו או להפלילו על לא עוול בכפו. ההפך הוא הנכון, בעקבות הפצרותיו ולאחר שהדיסק הוחזר למקומו, נמנעו השלושה מפנייה למשטרה. התלונה הוגשה לבסוף רק בעקבות מפגש אקראי של יעקב עם הנאשם בתחנת המשטרה, ולנוכח החשד, אשר אף התבסס בהמשך, כי הנאשם גנב ציוד נוסף מהמקום. המתלונן אף תיאר כיצד נהג לסייע לנאשם ולנסות לסייע לו בשינוי דרכיו, וניכר היה הן מעדותו והן מהתנהלותו בפרשה, כי הוא מרחם עליו ואינו מבקש את רעתו.

אמנם נכון הדבר כי במספר נושאים לא הייתה אחידות מלאה בין עדויותיהם של השלושה, אך אין לי כל ספק כי מדובר באי התאמות הנובעות מחלוף הזמן ובשל הקושי לשחזר בדיעבד במדויק את האירועים. כך למשל, טען יוסף כי ראה את הנאשם קופץ מעל הגדר כשהדיסק בידו, בעוד יעקב מסר כי הבחין בנאשם לראשונה כשהוא כבר מחוץ לשטח החצר. גם אם לא תילקח בחשבון האפשרות כי יעקב הבחין בנאשם שניות אחדות אחרי יוסף, הרי שלפער זה אין כל חשיבות בהעדר מחלוקת על כך שהנאשם אכן נטל את הדיסק מתוך החצר השייכת למתלונן, כפי שהוא עצמו מעיד. גם השאלה האם בוצעו פעולות בניה באותה תקופה והאם עבדו במקום פועלים באותו יום אינה משמעותית, לנוכח העמדה העקבית לפיה במועד הרלבנטי לא נכחו פועלים כלשהם במקום, ואין לי ספק כי הפערים בעדויות בנוגע לשאלה זו נובעים מחלוף הזמן. נמסרו גם גרסאות שונות לגבי השאלה מי החזיר את הדיסק ומתי ועל ידי מי התגלה החלון הפתוח, אך גם בהקשר זה ברור מהעדויות כי החלון הפתוח התגלה בסמיכות רבה לתפיסת הדיסק בידי הנאשם, וכי כל שלושת העדים הבחינו בחלון הפתוח. בטרם יוסקו המסקנות המתחייבות מממצאים אלה, אדון בקצרה בטענות הנאשם.

גרסת הנאשם:

בעדותו בפני מסר הנאשם כי הוא עוסק לפרנסתו באיסוף ברזל ומתגורר מול המגרש השייך למתלונן. לדבריו, ביום הרלבנטי, היה זקוק לדיסק על מנת לחתוך צינורות שאסף, ועל כן נכנס לחצר ביתו של המתלונן, דרך השער הפתוח, פנה אל הקבלן האחראי על הפועלים, שעבדו במקום באותה עת, וביקש ממנו את הדיסק לחצי שעה. הקבלן התיר לו לקחת את הדיסק ולהשתמש בו, אך כעבור 15-20 דקות לערך, בעודו עובד בחצר ביתו, הגיעו אליו יוסף ויעקב ודרשו לקבל את הדיסק חזרה. לטענתו, הוא אמר לשניים כי הפועלים הרשו לו לקחת את הדיסק והציע לבדוק זאת עם הפועלים, אך הם כלל לא היו מעוניינים לשמוע את הסבריו.

כפי שניתן לראות, טענת הנאשם בבית המשפט הייתה כי העימות בינו לבין יעקב ויוסף היה בחצר ביתו, לאחר שכבר עבד במקום עם הדיסק כרבע שעה. אלא שבחקירתו במשטרה ת/1, מסר הנאשם גרסה אחרת ולפיה : "...לקחתי מהחצר דיסק... רציתי לחתוך ברזל וראה אותי הבן שלו יוסי לוקח את הדיסק, אמרתי לו לקחתי רק לחתוך ברזל ולהחזיר, הוא אמר לא, אל תגע בו, תחזיר בחזרה, והחזרתי לו..." (ת/1 ש' 1-3). מדברים אלה משתמע כי אותו מפגש ועימות עם יוסף לא התרחש כלל בביתו של הנאשם, אלא דווקא כפי שמתארים יעקב ויוסף בעדותם, דהיינו ממש בעת יציאתו של הנאשם מהחצר כשהדיסק בידיו. אם אין די בציטוט שהובא לעיל, הרי שמייד לאחר מכן מסביר שוב הנאשם, בשורות 5-6 להודעה, כי: "השער היה פתוח. נכנסתי לחצר, היו שם פועלים ערבים שעבדו ולקחתי דיסק מהרצפה. אמרתי לפועלים הדיסק אצלי, וכשיצאתי ראה אותי הבעל בית...". הנה כי כן, חזר הנאשם והדגיש במפורש ב-ת/1, כי נתפס על ידי יוסף כשהדיסק בידו, מייד בצאתו משטח החצר, בדיוק כמו שמתארים יעקב ויוסף.

בהודעת הנאשם ת/1 אין על כן כל זכר לטענה כי עזב את המקום, נכנס לחצר ביתו ועסק בעבודה עם הדיסק 15-20 דקות בטרם הגיעו לביתו יעקב ויוסף ודרשו את הדיסק חזרה. כשעומת הנאשם עם עובדות אלה במהלך החקירה הנגדית טען במפגיע כי כן מסר את הדברים עוד כשנחקר וכי לא אמר שבעל הבית הבחין בו כשיצא מהחצר אלא שבעל הבית ראה אותו חותך עם הדיסק ליד ביתו שלו. כאמור, אין זכר לטענות אלה ב-ת1, ואין מנוס מהמסקנה כי גרסתו הנוכחית של הנאשם כבושה ושקרית. כמו כן טען הנאשם לראשונה בעדותו לפני כי קיבל אישור מפורש מקבלן הבניין לקחת את הדיסק, בעוד במשטרה רק סיפר שנטל את הדיסק ואמר לפועלים שהדיסק אצלו.