מדינת ישראל נ' ביטון

הכרעת דין

האישום

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו את העבירות הבאות:

1. סטייה מנתיב נסיעה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה.

2. אי האטה לפני מעבר חצייה לפי תקנה 52(6) לתקנות התעבורה.

3. אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה בניגוד לתקנה 67 לתקנות התעבורה.

4. נהיגה רשלנית לפי סעיף 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה.

5. גרימת חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961.

6. נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961.

על פי עובדות כתב אישום בתאריך 18.6.2010, בשעה 08:30 לערך, נהג הנאשם במונית תוצרת סיאט מ.ר 6633625 (להלן: "המונית") במודיעין-עלית רחוב חפץ חיים. אותה עת חצתה את הכביש הולכת רגל מגיד נעמי (להלן: "הולכת הרגל או "הנפגעת") מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם. הנאשם נהג ברשלנות ובקלות ראש בכך שבהתקרבו למעבר החצייה לא האט, לא עצר את רכבו לפני מעבר החצייה, לא נתן זכות קדימה להולכת הרגל במעבר החצייה ומנע ממנה להשלים חצייתה בבטחה בכך שפגע בה עם רכבו. כתוצאה נחבלה הולכת הרגל בגופה וקיבלה שבר ברגלה שגובסה. בהמשך סטה הנאשם מנתיב נסיעתו ופגע ברכב פרטי פורד מ.ר 7834556 שחנה במקום. באותן הנסיבות נהג ברכב ביודעו, כי אינו אוחז רישיון נהיגה תקף מ 5/08.

התיק נקבע להוכחות ע"פ החלטת כב' השופטת וישקין מיום 20.01.12 .

בדיון שהתקיים ביום 6/11/12 הודה הנאשם באמצעות ב"כ בנהיגה, בזמן ובמקום ולגבי תוקף רישיון הנהיגה הודיע כי הוא מסתפק בתע"צ ללא חקירה.

פרשת התביעה

מטעם המאשימה העידו לפי הסדר:

רס"ב סבן עמי, (עת/1), בוחן תנועה, באמצעותו הוגש הודעת הנאשם תחת אזהרה (ת/5), זכ"ד (ת/6) ,תרשים (ת/7) ,דו"ח בוחן (ת/8), סקיצה (ת/9) והעתק צילומי של אסופת תמונות (ת/10-ת/19).

על פי מסקנותיו המונית שנסעה במודיעין עלית ברחוב חפץ חיים לכיוון צפון פגעה בילדה קטנה שחצתה אותה העת במעבר חציה מימין לשמאל, אז סטתה ימינה ופגעה ברכב חונה, מסוג פורד, שחנה מימין באדום לבן סמוך למעבר החצייה.

העד הוסיף, כי בטרם הגיעו למקום הזיז הנאשם את רכבו והחליף את הגלגל הקדמי ימני, ואת הגלגל שניזוק בתאונה הכניס לתא המטען . על פי דו"ח בוחן שדה הראיה של הנאשם מהכיוון שבא היה כ 40 מטר.

בחקירתו הנגדית אישר, כי מעבר החצייה במקום התאונה היה דהוי, אולם ציין, כי הוא היה ברור (עמ' 4 ש' 29), וכי במקום הוצב תמרור שבור. עוד אישר, כי בקו המדרכה בסיום חציית האם של הולכת הרגל קיים עיקול קטן, וציין, כי על אף שלא התייחס לעיקול בדו"ח שערך מדד את המרחק מתחילת החצייה עד סופה, שרוחבו של כל המסלול על שני נתיביו (רוחב הכביש) נאמד בכ 5.4 מטר (עמ' 5 ש' 9-11).

לעניין הראיות שנמצאו בדבר הפגיעה בהולכת הרגל אישר, כי לא מצא ראיות על הכביש וגם לא סימני בלימה, אולם ראה נזק ברכב וקיימת תעודה רפואית (עמ' 6 ש' 3-7) כשאין ספק כלל שהולכת הרגל נפגעה (עמ' 6 ש' 15). בהמשך אישר, כי לא יכול היה לקבוע את מהירות נסיעת המונית ושלל את גרסת הנאשם לפיה הילדה הספיקה לעבור את מעבר החצייה ואז רצה אחורנית (עמ' 6 ש' 31).

לבסוף ציין, כי המלצתו בדו"ח שערך התבססה על הממצאים והעדויות שנגבו מהמעורבים באירוע לרבות.