מדינת ישראל נ' ביטון(עציר)

החלטה

ביום 23.9.12 נגזר דינו של הנאשם והוטלו עליו העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר מותנה, שלא יעבור עבירה לפי סימן ה1 לפרק יא לחוק העונשין; צו מבחן למשך 18 חודשים וכן צו של"צ בהיקף של 140 שעות (גזר הדין ניתן על ידי מותב אחר). הנאשם לא קיים את הצווים, וכעת מונחת לפני בקשה מטעם שירות המבחן, להפקעת הצווים ולענישתו של הנאשם.

בבקשת ההפקעה, ציין שירות המבחן כי מאז מתן גזר הדין, נתקל הוא בקושי ליצור קשר עם הנאשם. כאשר נוצר עמו קשר ונעשה ניסיון לשלבו בקבוצה טיפולית, לא התאפשר הדבר בשל כך שטען שהשעות אינן נוחות לו. שירות המבחן עשה ניסיון להעביר את הנאשם לקבוצה אחרת, אולם הנאשם לא התייצב לראיון שנקבע לו. בהמשך, נעצר הנאשם בחשד לעבירה נוספת. עוד הוסיף וציין שירות המבחן כי עד מעצרו, לא התחיל הנאשם את צו השל"צ, חרף הסברים שקיבל אודות חשיבות הדבר. להשלמת התמונה, ציין שירות המבחן כי ביום 24.3.13 נעצר הנאשם עד תום ההליכים בתיק אחר.

לאור כל אלו, פנה שירות המבחן בבקשה להפקעת צווי המבחן והשל"צ "ולהמירם בעונש חלופי מרתיע ומשמעותי".

בדיון, חזרה קצינת המבחן על נתוני הבקשה, והדגישה כי הנאשם לא שיתף פעולה עם שירות המבחן עוד טרם מעצרו, ולמעשה לא עשה דבר עד שנעצר בחודש פברואר 2013 .

ב"כ המאשימה הצטרף לבקשת ההפקעה. הודגש כי לנאשם ניתנה הזמנות, והוא לא ניצלהּ. הוסבר כי המאשימה הסכימה להמלצת שירות המבחן, לנקוט בעניינו של הנאשם באפיק טיפולי, לאור העובדה שכתב האישום הוגש בשיהוי, וכן לאור הענישה המקלה, שננקטה בעניינם של שותפיו, אשר חלקם אף לא הורשעו בדין. ב"כ המאשימה ציין כי בענייננו לא מדובר באי שיתוף פעולה בלבד, אלא בביצוע עבירה נוספת, בגינה נשפט הנאשם לעונש מאסר בפועל בן 19 חודשים. לאור כל אלו ביקש ב"כ המאשימה, להפקיע את הצווים ולהשית על הנאשם עונש חלופי בדמות מאסר בפועל, לריצוי במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה כיום.

הסנגור, הסביר כי הנאשם היה מעוניין לבצע את הצווים, אך הדבר לא התאפשר בשל מניעה אובייקטיבית, הן ביחס לשעות הקבוצות, והן ביחס לצרכיו של מנהל בית הספר, בו אמור היה הנאשם לבצע את צו השל"צ. ביחס לעבירה הנוספת, נטען כי מדובר בעבירה של סיוע בלבד, לאחר שהנאשם היה נתון לכפייה מצד הנאשמים האחרים. ביחס לעבירה מושא בקשה זו, הוסבר כי הגם שבוצעה בשנת 2008, כתב האישום הוגש רק בשנת 2012 וכן שבעת ביצוע העבירות היה עברו של הנאשם נקי (קיימות הרשעות טרם גזר הדין מושא תיק זה, אולם אלו ניתנו לאחר ביצוע עבירות אלו). לאור כל זאת, ביקש הסנגור לשקול הארכת הצווים ולחלופין, השתת עונש מאסר מידתי, אשר ירוצה בחופף לעונש המאסר אותו הוא מרצה כעת.

הנאשם אמר כי הוא מצטער וכי הוא מסכים לבצע את הצווים כיום.

דיון הכרעה

ב"כ הנאשם לא חלק, על הסמכות להפקיע את צווי המבחן והשל"צ והשאלה ממוקמת, אפוא, במשבצת שיקול הדעת, היינו האם ראוי להפקיע את הצווים, או שמא יש ליתן לנאשם הזדמנות נוספת לבצעם. לאחר עיון, סברתי כי אין כל מקום להימנע מהפקעת הצווים, לאור התנהגות הנאשם עד מעצרו, ובמיוחד לאור העובדה שעבר עבירה נוספת, בגינה נידון לעונש מאסר ארוך.

המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו, מצויה בסעיפים 16 ו- 20 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969 (להלן- פקודת המבחן) וכן סעיף 71ד' לחוק העונשין. סעיף 20 לפקודת המבחן קובע:

"20. הוכח להנחת דעתו של בית המשפט שנתן את צו המבחן, שהנבחן לא מילא אחרי הוראה מהוראותיו של צו המבחן, רשאי בית המשפט, בהתחשב, בין היתר, בתקופה שחלפה מיום העמדתו של הנידון במבחן, בדרך שבה עמד במבחן באותה תקופה ובנסיבות אי מילוי הוראות צו המבחן לעשות אחד מאלה:

(תיקון (1)להזהיר את הנבחן בלי לפגוע בהמשך תקפו של צו המבחן;

(תיקון 1971(2)להטיל על הנבחן קנס בלי לפגוע בהמשך תקפו של צו המבחן, ואם לאחר מכן יבוא בית משפט להטיל עונש על הנבחן לפי סעיפים 16 או 17 או סעיף זה, יובא הקנס האמור בחשבון בקביעת אותו עונש;

...

(4)אם ניתן צו המבחן לאחר הרשעה לפי סעיף 1(1)(ב) – להטיל עליו עונש נוסף על העבירה המקורית במקום צו המבחן, בהתחשב בכל עונש אחר שהוטל עליו על העבירה המקורית."

מיום 4.4.1971

תיקון מס' 1

ס"ח תשל"א מס' 620 מיום 4.4.1971 עמ' 89 (ה"ח 896)

(1)להזהיר את הנבחן בלי לפגוע בהמשך תקפו של צו המבחן;