מדינת ישראל נ' ביטון(עציר)

החלטה

לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, בו שני אישומים. בראשון מיוחסת למשיב עבירה של החזקה ושימוש עצמי של סם ואילו באישום השני מיוחסת למשיב עבירה של עסקה אחרת בסם מסוכן בצוותא חדא.

בנוגע לאישום הראשון, על פי כתב האישום וחומר החקירה בתיק, בוצעה עסקת סמים בין הסוכן המשטרתי, יוגב סאסי (להלן:- "הסוכן") ובין תומר סויסה (להלן:- "תומר"), כאשר השניים נסעו יחד במונית למושב מצליח, הסוכן מסר לתומר כסף, תומר ירד מן המונית וחזר עם שני בלונים בצבעים שונים. את הבלון הראשון מסר לסוכן ואת הבלון השני מסר למשיב. על פי בדיקה שנעשתה בבלון הראשון, זה שנמסר לסוכן, תכולתו של הבלון היתה סם מסוכן. המבקשת טוענת לפיכך, כי הבלון השני, זה שנמסר למשיב, אף הוא הכיל סם שנמסר למשיב לשימושו.

בנוגע לאישום השני, על פי כתב האישום וחומר החקירה, התקשר תומר לסוכן, בשעה שתומר היה בבית הכלא ואמר לסוכן, כי יש לו סם למכירה. השניים תיאמו ביניהם, כי הסם יהיה בפח המצוי בסמוך לביתו של אחד בשם יוסי ממן. על פי הסיכום, אמור היה הסוכן להחליף את הסם בכסף ולצורך מסירת הכסף אף נמסר לסוכן מספר הטלפון של המשיב.

הסוכן הגיע למקום, מצא בפח קופסת סיגריות שבה משהו, לקחה והתקשר למשיב, אשר מסר לו להניח את הכסף במקום, הסוכן ביקש מהמשיב להגיע למקום וזה אכן הגיע ונטל מידי הסוכן את הכסף. הכסף הופקד על ידי המשיב לחשבונו של תומר. לסוכן הסתבר, כי אין מדובר בסם ולכן התקשר אל המשיב וביקש ממנו את הכסף בחזרה, המשיב הפנה את הסוכן אל תומר, אשר החזיר לסוכן בסופו של יום את הכסף.

במסגרת הבקשה שלפניי טענו ב"כ הצדדים לעניין הראיות. לטענת ב"כ המשיב, אין בחומר הראיות די ראיות שיהא בהן כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה הנדרשות לצורך הרשעתו של המשיב. כן טוענת ב"כ המשיב, לגבי האישום השני, כי היות ולא נמצא סם, אין למעשה עבירה.

הגם שהצדדים האריכו בטיעוניהם לגבי האישום הראשון, הרי שאישום זה אינו מקים עילת מעצר היות ומדובר בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי. גם ב"כ המבקשת מסכימה, כי אישום זה אינו מקים לכשעצמו עילת מעצר.

אומר בקצרה בנוגע לאישום זה, כי המשיב אמנם מאשר, כי הוא חברו של תומר ולכן נכח עימו באותה פגישה עם הסוכן. המשיב מכחיש כי קיבל לידיו בלון כלשהו. ב"כ המשיב טוענת, כי לא ניתן להסיק, בפרט בהליך פלילי, בו יש להוכיח העובדות מעבר לכל ספק סביר, כי גם אם אכן המשיב קיבל לידיו את הבלון, כי זה הכיל סם כלשהו.

מסכימה אני, עם טיעון זה, כי בו כדי להפחית מעוצמתן של הראיות בנוגע לשאלת קיומו של סם בתוך הבלון שנמסר למשיב, גם לא עולה מתוך חומר הראיות כי היתה למשיב ידיעה כלשהי בנוגע לתכולתו של הבלון, כאשר אותה ידיעה הינה חלק מיסודות העבירה, ראה בעניין זה י. קדמי על פקודת הסמים המסוכנים, מהדורת תשס"ז בעמ' 77, אך לא ניתן לומר, כי לא מתקיימות ראיות כלל, זאת בשים לב לנסיבות מסירת הבלון, כאשר תומר יוצא מהרכב וחוזר עם שני בלונים, שאותם מוסר לסוכן ולמשיב, זאת כאשר בבלון שנמסר לסוכן נמצא סם מסוכן.

לדידי, קשה ללמוד קשר מיוחד בין תומר ובין המשיב ממנו ניתן להסיק מתוך האירוע נשוא האישום הראשון על מעורבותו של המשיב באירוע נשוא האישום השני. ראשית, מדובר בשני אירועים שארעו בטווח של מספר חודשים ביניהם; שנית, המשיב טען, כי השתחרר מבית הכלא זמן קצר קודם לאירוע הראשון והיכרותו עם תומר היתה היכרות קצרה באותה עת ותומר אף נכנס לבית הכלא לאחר אותו אירוע. לא בכדי בנוגע לאירוע הראשון, לא מצאה המבקשת לייחס למשיב עבירה נוספת שעניינה מעורבות בסחר בסם בדרך כלשהי.

אשר לאישום השני, אין חולק, כי ההתקשרות הראשונית היתה בין תומר ובין הסוכן וכי המשיב נכנס לתמונה בשלב מאוחר יותר של מסירת תמורת הסם.

בעימות שבין הסוכן ובין המשיב, טען הסוכן, כי המשיב הוא זה שאמר לו, כי הסם נמצא בפח הזבל, המשיב הכחיש זאת. גם בכתב האישום וגם בחומר הראיות, אין לבד מטענתו של הסוכן, כי המשיב מסר לו שהסם נמצא בפח, כל תימוכין לטענה זו. על פי חומר הראיות, תומר הוא זה שהפנה את הסוכן לפח שבו אמור היה להימצא הסם. דברים אלה עולים מתוך דו"חות הפעולה של השוטרים מיום 13.5.10 (שמעון סיביליה ורס"ב אליעזר). אין גם כל הקלטה של שיחה כאמור עם המשיב, הגם שהיה מקום לצפות, כי היות ומדובר בשיחה יזומה על ידי הסוכן, היא תוקלט. מכל מקום, גם בכתב האישום לא טענה המבקשת, כי המשיב הוא זה שמסר לסוכן היכן ימצא הסם ומנגד, ישנה שיחה מוקלטת עם תומר שבה מציין מפורשות, כי הסמים יוטמנו בפח.

לפיכך, מתוך חומר הראיות עולה, כי המשיב החל להיות מעורב בעניין לאחר שהסוכן מצא את קופסת הסיגריות בתוך הפח והתקשר למשיב.

טענת המשיב היא, כי תומר ביקש ממנו, כי יקח הכספים שעניינם הלוואה ויפקידם לחשבון שלו בבית הכלא. אם היה המשיב מעורב בעסקה, הוא היה מוסר לסוכן את הסם וכן היה לוקח את הכסף כל על פי הנטען. כמוכן, גם לאחר שהתגלה, כי אין מדובר בסם, הפנה המשיב את הסוכן לתומר, היות ולשיטתו, לא היה מעורב.

אין ספק, המשיב הצליח להצביע על ראיות שיש בהן כדי להחליש מעוצמת הראיות הקושרות אותו לעסקה, אם כי לא ניתן לומר, כי מתוך הראיות כי המשיב פטור לגמרי באופן שלא מתקיימות ראיות הקושרות את המשיב לאירוע. ראש וראשית, המשיב היה במקום ולקח כסף הקשור לעסקת מכירת הסם. אין מדובר בכספים שאמורים היו להמסר ישירות לידי המשיב ואך תמוה הוא, כי בעסקי הלוואה תמימים, יועברו כספים בדרך של הנחתם בפח זבל.

גם בשיחת הטלפון שהתקיימה בין הסוכן ובין המשיב לאחר שגילה הסוכן, כי לא מדובר בסם, אמנם המשיב הרחיק עצמו מהעסקה והפנה את הסוכן לתומר, אך גם אמר את המלים "מה שקיבלתי- נתתי." (טרק 3 לתמלול, דף מס' 6).

הנני סבורה, כי הקושי באישום השני נעוץ באישום עצמו, יותר מאשר בראיות.

המבקשת מיחסת למשיב עבירה של עסקה אחרת בסם, אלא שלא נמצא סם, כאשר מתוך דבריו של תומר עולה בבירור, כי ידע שאין מדובר בסם וזו היתה דרכו לגייס כספים, להם היה זקוק ואשר השיבם בסופו של יום לסוכן.

היות ואין סם, לכאורה, כלל לא מדובר בעבירת סמים, ייתכן ומדובר בעבירה שעניינה בעבירות ההונאה, קבלת דבר במרמה, אך לא עבירת סם, כאשר מצידו של מוכר הסם ישנה ידיעה ברורה מראש, כי הוא אינו מוכר סם.