מדינת ישראל נ' ביטון(אסיר) ואח'

החלטה

כנגד הנאשמת מס' 3 ואחרים הוגש כתב אישום המכיל שלושה עשר אישומים. שני אישומים מיוחסים לנאשמת, האישומים שניים עשר ושלושה עשר, ובהם מיוחסות לנאשמת שתי עבירות של סחר בסם מסוכן בצוותא חדא, עבירות לפי סעיף 13 + 19א' לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1973(להלן: "הפקודה") + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").

ברקע לעובדות כתב האישום נטען כי במהלך התקופה שבין החודשים ספטמבר 2009 עד יוני 2010 (להלן: "תקופת הפעילות"), פעלה שוטרת כסוכנת סמויה של מחלק הסוכנים (להלן: "הסוכנת") ומטרת פעילותה היתה לבצע עסקאות מבוקרות של סחר בסמים מסוכנים על מנת למגר את תופעת הסחר בסמים.

נטען כי במהלך תקופת הפעילות ולשם ביצועה, השתמשה הסוכנת ברכב מסוג סוזוקי בלנו וכן בטלפון נייד מס' 0546792657.

בעובדות האישום השנים-עשר נטען כי בתאריך 10.5.10 בסמוך לשעה 15:20 התקשרה הסוכנת לטלפון של נאשם מס' 1 על מנת לתאם עסקת סמים מסוג קוקאין, הסוכנת ונאשם מס' 1 תיאמו כי יפגשו בעיר נתניה.

נטען כי הסוכנת הגיעה עם רכבה לרח' אחד העם בנתניה, שם עלה נאשם מס' 1 על רכבה ובמעמד זה ביקש נאשם מס' 1 את מכשיר הטלפון של הסוכנת והתקשר לנאשמת 3 - המשיבה שלפני, אשר החזיקה בטלפון אשר מספרו 334431-057 (להלן:”טלפון נאשמת 3").

נטען כי הנאשם מס' 1 ביצע מספר שיחות נוספות לנאשמת מס' 3 אשר הכווינה אותו לתחנת דלק בכפר יונה, שם ימתין להם איסלאם אבו דאוד.

נטען כי עת הגיעו הסוכנת ונאשם 1 לתחנת הדלק סונול, מול הישוב כפר יונה, איסלאם אבו דאוד הגיע עם רכב מסוג יונדאי גטס מ.ר 57-088-83 (להלן:"הרכב") ונאשם מס' 1 ביקש מהסוכנת כסף בסך 900 ₪, הסוכנת מסרה לו את הכסף ונאשם 1 ירד מרכבה וניגש לאיסלאם אבו דאוד אשר היה ברכבו, מסר לו את הכסף שקיבל מהסוכנת ובתמורה לכך מסר לו איסלאם אבו דאוד סם מסוג קוקאין.

נטען כי בהמשך הנאשם מס' 1 חזר לרכב הסוכנת ומסר לה סם מסוכן מסוג קוקאין אותו קיבל מאיסלאם אבו דאוד במשקל 1.3647 גרם נטו.

בעובדות האישום השלושה עשר נטען כי בתאריך 23.5.10 בסמוך לשעה 13:12 התקשרה הסוכנת לטלפון של נאשם מס' 1 וביקשה ממנו "להתארגן" על "שתיים מהגבוה" (הכוונה לסם מסוג קוקאין), נאשם 1 השיב לסוכנת בחיוב וביקש ממנה להגיע לעיר נתניה.

נטען כי בסמוך לשעה 15:05 הגיעה הסוכנת עם רכבה לרחוב אחד העם 9 בנתניה, נאשם מס' 1 עלה לרכבה של הסוכנת וביקש מהסוכנת את הטלפון שלה ואף שאל את הסוכנת האם יש לה את הטלפון של הנאשמת מס' 3, הסוכנת מצאה בזכרון הטלפון שלה את מספר הטלפון של נאשמת 3.

נטען כי, נאשם מס' 1 התקשר לנאשמת מס' 3 וביקש ממנה שתיים מהגבוה (הכוונה לסם מסוג קוקאין) והנאשמת מס' 3 ביקשה מנאשם מס' 1 להגיע לרחוב שמואל הנציב בנתניה, הסוכנת ונאשם מס' 1 הגיעו לרחוב שמואל הנציב בנתניה, שם החנתה הסוכנת את רכבה.

נטען כי נאשם מס' 1 התקשר מהטלפון של הסוכנת לטלפון של נאשמת מס' 3, אך נאשמת מס' 3 לא ענתה לו ולאחר מספר דקות התקשרה נאשמת מס' 3 לטלפון של הסוכנת אשר העבירה לנאשם מס' 1 את הטלפון שלה.

ובזמן בו נאשם 1 מדבר בטלפון עם נאשמת 3 ביקש מהסוכנת כסף בסך 900 ₪ עבור הסמים, הסוכנת מסרה לו את הכסף ונאשם 1 ירד מרכבה של הסוכנת וכאשר הנאשמת מס' 3 זיהתה את הנאשם מס' 1, הלכו השניים לכניסה של בניין מספר 30 ברחוב, שם מסרה נאשמת מס' 3 לנאשם מס' 1 סם מסוג קוקאין.

נאשם 1 חזר לרכבה של הסוכנת ומסר לסוכנת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.3750 גרם נטו, אותו קיבל מנאשמת 3.

עם הגשת כתב האישום המאשימה הגישה בקשה בה עתרה להורות על מעצרה של המשיבה - הנאשמת 3 עד לתום ההליכים.

בבקשתה ציינה המבקשת בין השאר כי כנגד נאשמת 3 הוגש כתב אישום המייחס לה שתי עבירות של סחר בסם בצוותא.

המבקשת ציינה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתה והרשעתה של הנאשמת, לרבות:

דו"ח סוכנת המתארת האמור בכתב האישום.