פסק דין
המדובר באירוע של תאונת דרכים אשר אירעה בצומת הרחובות המסגר- מיקוניס . המדובר בצומת מרומזר . בתאונה מעורבים רכב עם לוחית רישוי אזרחית בבעלות התובעת נהוג בידי עד התביעה 1 מר איתמר קדושי, ורכב נוסף אזרחי אף הוא , פרטי נהוג בידי הנתבע 1 בבעלות הנתבעת 2. על פי תכנית הרמזורים במקום , שעה שלרכב האחד יש אור ירוק בכיוון נסיעתו, קיים אור אדום בכיוון נסיעת הרכב האחר, מכיוון שדרכי הנסיעה של שני הרכבים מצטלבות.
שני כלי הרכב נכנסו לצמות והתנגשו באמצע הצומת. כל נהג מטיל על האחר את האחריות לאירוע התאונה בכך שהוא טוען כי הוא נכנס לצומת באור ירוק שעה שהצד שכנגד נכנס באור אדום .
הנתבע מספר 1 הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בתל אביב יפו בגין כניסה לצומת שלא באור ירוק מלא, ולאחר דיון, זוכה מן האשמה מחמת הספק. הכרעת הדין בהליך התעבורתי אינה יכולה לשמש ראיה על דבר כלשהוא בהליך האזרחי בהתאם להוראות סעיף 42 לפקודת הראיות.
על פי חומר הראיות שעמד בפני , אישר הנתבע 1 ,תוך שהוא מתעקש על כך שחצה את קו העצירה בכיוון הצומת באור ירוק מלא , כי כאשר היה כבר באמצע הצומת , נדלק האור הכתום ברמזור שמעל ראשו .
מתקבל על הדעת כי הנתבע הגיע לקו הצומת בסוף מופע האור הירוק בכיוונו , זאת מכיוון שהוא מוסר כי נסע ברחוב מיקוניס לאחר שפנה אליו ימינה מאיילון . ברגע שהרמזור נגלה לו לאחר נסיעה קצרה, הוא הבחין , לראשונה באור וזה היה ירוק. לא היה מצב שהוא רואה את האור מתחלף לירוק. ראה רמזור- ראה ירוק. לפיכך אין לדעת ,לא מפי העד ולא בכלל, מתי נדלק האור הירוק לפני שהנתבע 1 ראה אותו . הוסף את הזמן שעבר בין השנייה שהאור נדלק לירוק , עד שהנתבע 1 ראה אותו ( את משכו של זמן זה אין לדעת ) והוסף לכך את הזמן שעבר בין הרגע שהנתבע 1 ראה ירוק, ועד שהגיע לקו העצירה , סביר להניח כי עד שהנתבע 1 הגיע לקו העצירה , עבר כבר הזמן המהווה את אורך המופע הירוק לפניו .
אין ספק אם כן כי הנתבע הגיע לצומת בסיום או סמוך לסיום מופע האור הירוק בכוונו .
הנתבע מוסר כי כשהיה באמצע הצומת ראה את האור מתחלף לכתום . קשה לקבל גרסה זו של הנתבע . שכן כאשר הוא נמצא באמצע הצומת , על פי התיאור שלו הרמזור היה מעל ראשו. ובמצב כזה אין הוא יכול לראות את האור בכתום . אם בכל זאת הוא ראה כתום אז הוא היה עדיין בזווית כזו מהרמזור שתאפשר לו לראות אותו, מספר מטרים לפני הנקודה שהוא טוען כי ראה את הכתום, קרוב יותר לקו העצירה .
הנתבע 1 ביצע מה שקרוי בעגה " גניבת רמזור "ונכנס לצומת ככל הנראה כשצבע האור בו עדיין כתום .
עובדה נוספת היכולה לתמוך במסקנה זו היא העובדה כי אשתו נסעה מאחוריו, והיא לא נכנסה לצומת, וגם לא ניסתה להיכנס , ועצרה בבטחה לפני קו העצירה .
אם כן ממצא ראשון הוא כי הנתבע 1 נכנס לצומת באור כתום .
מן המפורסמות, והדבר כבר מהווה ידיעה שיפוטית , כי בין סיום הירוק לרכב מסוים הנכנס לצומת, ועד לשנייה בה מקבל רכב אחר הנכנס לצומת, אור ירוק , עוברות מספר שניות, המהוות מה שקרוי " זמן המתנה " . הזמן הזה מיועד לכך כי הרכבים שנכנסו לצומת בירוק בשנייה האחרונה של המופע הירוק, יספיקו לפנות את הצומת לפני שרכבים מכיוונים אחרים יכנסו אליו . אורך זמן זה כמובן תלוי באורך המסלול בו חוצים הרכבים שכבר נכנסו , עד שהם יוצאים מן הצומת.
בכיוון הנסיעה של הנתבע כשהוא חוצה את רחוב המסגר, עליו לעבור מרחק שהוא סך הכל של המרחק בין קו העצירה שלו, לשפת הכביש הראשונה בכיוון נסיעתו, בתוספת רוחבם של שלושה נתיבי נסיעה , בתוספת רוחבו של אי התנועה המפריד בין שני המסלולים , בתוספת שלושה נתיבי נסיעה נגדיים – עד שהוא מפנה את הצומת. מרחק שהוא – על פי התרשים מתיק המשטרה , אינו פחות מ 25 מטרים .
לפיכך זמן ההמתנה בין סיום הירוק בכיוון הנתבע עד להתחלת הירוק בכיוון רכב התובעת, הוא יחסית ארוך. כמה שניות? אין בפני נתון המצביע על המספר המדויק .
לפיכך כאשר נכנס הנתבע לצומת תוך חציית קו העצירה , גם אם הוא נכנס בכתום כפי שהסברתי לעיל, עדין האור בכיוון נסית עד התביעה הוא אדום מלא .
יובהר כי מסקנה זו מבוססת על הקביעה כי הנתבע נכנס בירוק או בכתום . סבורני כי על פי המכלול , זה מה שקרה .
מצד עדי התביעה , נמסר ע"י עד תביעה 1 , כי הוא נהג ברכב בעל לוחית רישוי אזרחית, בשירות המשטרה , הגיע לצומת, היה לו אדום והוא עצר .
בנקודה זו יש לומר, כי אם עד התביעה הגיע לצומת והיה לו אדום, אזי נכונה גרסת הנתבע 1 שכאשר התקרב לצומת מימין לרכב המשטרתי, האור שלו היה ירוק . כי כנאמר לעיל, אין מחלוקת כי כאשר לאחד יש אדום לשני יש ירוק.
יש בפני ראיות נסיבתיות , על כך כי עד התביעה נכנס לצומת, בטרם יקבל אור ירוק מלא.
א- עד התביעה 2 העיד כי הוא ועד תביעה 1 קיבלו הודעה על אירוע כאשר היו בעצירה ברמזור (ראה עמוד 4 לפרוטוקול ). הרכב של התובעת בעצירה לפני הרמזור, מקבל הודעה על אירוע, מפעיל צופר, ונותן רייס . עד התביעה סמך על הצופר , ונכנס לצומת. לא עניין אותו צבע האור ברמזור.