מדינת ישראל נ' בוסקילה(עציר) ואח'

החלטה (לעניין המשיב 3)

1.נגד המשיב 3 (להלן: "המשיב") הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), וסחר בנשק, עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין.

המשיב 1 הוא בנו של המשיב, ועל פי עובדות כתב האישום קשרו השניים קשר לסחר בנשק וסחרו בנשק ללא רשות על פי דין, כשסיפקו לסוכן משטרתי אקדח תופי בתמורה לסך של 3,000 ₪.

2.בהחלטה מיום 15.7.13 קבע בית המשפט (כב' השופטת ברנט) כי קיימות ראיה לכאורה, ודחה (לצורך שלב זה של הדיון) את טענת המשיב כי אין מדובר בנשק שבכוחו להמית אדם, ולפיכך אין הוא עונה להגדרת "נשק" שבחוק העונשין.

3.התבקש תסקיר של שירות המבחן ותסקיר זה אכן הוגש.

4.שירות המבחן העריך כי קיים סיכון במצבו של המשיב להמשך התנהלות שולית, וציין כי קיים פער בין הצגתו של המשיב את עצמו כמנהל אורח חיים תקין ומתפקד מזה שנים רבות, לבין דפוסי חשיבה עברייניים, היכרות עם קודים שוליים וקבלתם וכן בחירתו שלא להציב לבנו גבולות אלא לשתף עימו פעולה בחוגים עברייניים.

שירות המבחן בדק מפקחים שהוצעו לצורך פיקוח על המשיב בחלופת מעצר, פסל שניים מהמפקחים (אשתו ואחיו החולה), ולא יכול היה להביע דעה לגבי מפקחת נוספת (גיסתו) שלא הגיעה לפגישה עם השירות. שלא הגיעה לפגישה עם השירות.

משני מפקחים נוספים התרשם שירות המבחן לטובה. לגבי אח אחר של המשיב (מר אורי בוסקילה), ציין שירות המבחן כי הוא מתייחס בחומרה להתדרדרות המשיב, במיוחד נוכח הישגיו לתפקוד תקין לתפיסתו בשנים האחרונות. שירות המבחן התרשם מאדם מתפקד, המסוגל להוות דמות סמכותית למשיב ולהפחית את הסיכון להישנות העבירה.

לגבי חברו של המשיב (מר יהושע קדוש), ציין שירות המבחן כי אף הוא רואה בחומרה את העבירה, כדוגמת אחיו של המשיב, וכי ההתרשמות היא מאדם חיובי המקורב רגשית למשיב ומוכן לסייע לו, כאשר מבין את התפקיד הנדרש ומסוגל להתמודד עימו.

5.שירות המבחן סיכם את תסקירו בכך שהתרשם מבעייתיות בהתנהלות המשיב, אך שני המפקחים שנזכרו לעיל יכולים להתמודד עם הסיכון במצבו בפיקוח שלהם לסירוגין על המשיב, ולפיכך המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית האח ובפיקוח שני המפקחים הנ"ל.

6.המבקשת התנגדה לשחרור המשיב לחלופת מעצר. היא הפנתה לכך שהכלל בעבירות נשק הוא מעצר עד תום ההליכים, וכי לא מתקיים כאן חריג, והפנתה לעבָרו של המשיב הכולל 16 עבירות קודמות באלמ"ב, סמים, עבירות רכוש ועוד, לבעייתיות הרבה שבמשיב כפי שצוינה בתסקיר שירות המבחן ובדפוסים העברייניים המובהקים שלו, וטענה כי לפיכך אין לתת בו אמון.

המבקשת טענה גם לחלופין כי אין לאשר את המפקחים המוצעים, שכן לשניהם עבר פלילי.

לפיכך, ביקשה המבקשת להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

7.המשיב טען רבות לעניין למהותו של האקדח נושא כתב האישום, אשר לפי חוות דעת המז"פ יוצר בסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20, כשלטענתו מדובר בגרוטאה, לא נמצאו כדורים מתאימים לו, ובטיוטת חוות הדעת הנ"ל נכתב תחילה כי לא ניתן לבצע ירי עם האקדח, כשלאחר מכן נעשה תיקון ונכתב כי לא בוצע ירי עם האקדח.

עוד נטען כי המשיב לא היווה יעד במבצע של המשטרה (הופעל סוכן בעניין זה), הסוכן לא התבקש לבצע פעולה נוספת מולו, ומעצרו היה אקראי.

כן נטען כי עברו הפלילי ישן וכי הפעם האחרונה בה שהה מאחורי סורג ובריח הייתה לפני כ-30 שנה, וכי חזר לחיים מתפקדים

נטען גם כי שירות המבחן יכול היה להמליץ על אי שחרורו של המשיב לחלופה, אך החליט להמליץ על כך, כי המפקחים הולמים, ועברם הפלילי ישן מאד, ובנוסף, כי המשיב סובל מפריצת דיסק שהתרחשה בעת שהותו במעצר.

נטען גם כי המשיב סעד את אחיו החולה הנמצא במצב לא פשוט.

הוצגה גם פסיקה בדבר שחרור עצורים שנאשמו בעבירות נשק.

8.עבירת נשק היא "עבירת בטחון" המקימה עילת מעצר סטטוטורית, וכרוכה בה גם עילה מובהקת של מסוכנות המצדיקה לפי הפסיקה מעצר עד תום ההליכים, בכפוף לחריגים המופעלים בנסיבות מיוחדות, כאשר מעטים המקרים בהם תאיין חלופת מעצר מסוכנות של העוסקים בסחר בנשק (ר' בש"פ 8742/12 עביד נ' מ"י (6.12.12) והאסמכתאות שאוזכרו שם).