1.הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות , עבירה לפי סעיף 380 יחד עם 382 (ג) לחוק העונשין, בעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ובעבירה של היזק לרכוש בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2.העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן כי המתלוננת והנאשם הינם נשואים וביום 13.5.09 בשעה 17:00 לערך , בעת ששהו הנאשם והמתלוננת בחדר השינה, היה הנאשם בגילופין, תקף את המתלוננת בכך שהיכה בחוזקה באוזנה השמאלית וכן שבר את מנעול חדר השינה. בהמשך לארוע זה בהיותם במטבח , תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהיכה בפניה באמצעות ידיו וגרם לחתך בשפתיה. משם המשיך הנאשם ועקב אחרי אשתו-המתלוננת, השליך עליה מצית ואיים באומרו : "אני יהרוג את חברייך, תסתכלי איך הסכין ננעץ בעץ, ככה בקלות הסכין יכנס גם אלייך". וכל זאת לאחר שנעץ את הסכין בדלת.
אם לא די בכך, מיד ובסמוך לכך, אחז הנאשם את המתלוננת בצווארה והיכה אותה תוך שהוא גורם לה שריטות בצווארה ובכתפיה וכן המטומות בראשה. משהגיע בנם של המתלוננת והנאשם לברר פשר הדברים, איים עליו הנאשם "אני עם סכין, את תתקרב אלי, אני יהרוג אותך".
3.בישיבת יום 22.9.09 הציגו הצדדים הסדר לפיו נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן תוך תקווה ששירות המבחן יבוא בהמלצה לעניין העונש והדרך הטיפולית אשר יש להילך בעניינו של הנאשם.
4.שירות המבחן הגיש תסקיר ביום 8.11.09 ותורף הדברים כאמור בסיפא של התסקיר כי הנאשם הטיל את האחריות להתנהגותו האלימה על אשתו . את עצמו תיאר כאדם מתפקד וכבעל ואב מסור תוך שהוא מכחיש קיום בעיות אלימות או שתיה ושולל מכל וכל נזקקות טיפולית בתחומים אלה. עוד קבע שירות המבחן כי במצב דברים זה לא נותרו התנאים הבסיסיים להמלצה טיפולית כאשר להערכת שירות המבחן, הסיכון להישנות ארועים אלימים לכשיחזרו בני הזוג לחיים משותפים גבוה.
5.נוכח דברים אלה, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש של מאסר לתקופה של 18 חודשים, מאסר על תנאי וכן לחייבו בהתחייבות, תוך שהיא מציגה את ת/1 לפיו הנאשם הורשע כבר בשנת 2005 בעבירה שעניינה אלימות ואיומים על בן זוג , עבירה על סעיף 382 (ב) לחוק העונשין. היינו, לטעמה של המאשימה, מדובר באדם ששב וחוטא ואינו מוכן להבין את המשמעויות של התנהגותו ותוצאות מעשיו.
6.מאידך גיסא, הסנגור ביקש לצייר ציור אידיאלי של זוגיות לפיה בארוע הנוכחי המתלוננת היא זו שפתחה במריבה ובעקבות תקיפתה את הנאשם פנה הוא למשטרה. עוד ציין הסנגור, כי הארוע אינו מאפיין את היחסים בין בני הזוג וכי די בתקופת המעצר כדי שהנאשם יבין את מקומו ובמיוחד לאור העובדה שלנאשם קיימת יכולת לצמצם את התמכרותו לטיפה המרה.
7.למותר לציין כי בתי המשפט על כל ערכאותיהם שבו וקבעו כי יש למגר את התופעה שעניינה אלימות במשפחה, כאשר התנהלות שיסודה באלימות ובאיומים בין בני זוג מקעקעת את הבית ואף גורמת לקרע בין הורים וילדים .
על כן, מחוייבים בתי המשפט למגר תופעות אלה בכללותן, ובתוך המסגרת המשפחתית בפרט – ובכך להעביר מסר הוקעתי והרתעתי, צלול וחד משמעי ליחיד ולרבים.
לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת א. פרוקצ'יה בע"פ 6758/07 פלוני נ. מ"י:
"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך המשפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי... נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קורבנות האלימות... תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".
8.למרבה הצער, גם האלימות המילולית כבר קלטה לה שביתה במחוזותינו וסכנה להסלמה מסוכנת אורבת לפתח – לפי שלעתים הדרך מהאלימות המילולית לפיזית קצרה עד מאוד. לעניין זה ראה דבריו של כב' השופט ג'ובראן בש"פ 9703/07 מדינת ישראל נ' פלוני.
9.ומן הכלל אל הפרט. הנאשם שבנדון יליד שנת 1964 , נשוי ואב לשני ילדים המשותפים לו ולמתלוננת, עלה ארצה בשנת 1995 מאוקראינה ובמשך מרבית שנים עבד לפרנסת המשפחה. ואולם, במהלך השנים, תפס הנאשם את צריכת האלכוהול כאמצעי היחיד שיכול להפיג את כאביו ובמקום לפנות לדרך הטיפול והשיקום עצם עיניו מלראות התוצאות של התמכרות לטיפה המרה.
לא נעלמה מעיניי העובדה כי לנאשם הרשעה קודמת שעניינה אלימות כנגד בן זוג וככל הנראה , הנאשם לא הפנים אז את תוצאות מעשהו ואת הענישה הצופה פני עתיד אשר הושתה עליו באותה מסגרת.
סירובו של הנאשם להילך בנתיב הטיפולי בתחום השתיה או האלימות ובמיוחד לנוכח הערכת הסיכון הגבוהה שבאה לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן למתלוננת , אין ספק כי יש לגזור על הנאשם עונש אשר יהא בו כדי לגמול לנאשם על מעשיו וכדי לאפשר , ככל הניתן, להכניסו לדרך טיפולית במסגרת תקופת המאסר.
10.אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א.16 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו, 13.5.09.
ב.מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר, שלא יעבור עבירה שעניינה אלימות או איומים.
ג.מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר, שלא יעבור עבירה על סעיף 452 לחוק העונשין.