גזר דין
הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בתקיפת עובד ציבור הגורמת חבלה של ממש. אליבא לעובדות כתב האישום המתוקן לקולא, בינואר 2011, בשעות אחה"צ המאוחרות, הגיע לחדר מיון בבית חולים לניאדו לצורך טיפול בחבלות אשר נגרמו כתוצאה מתאונה בה היה מעורב. כעבור פחות משעה וחצי, עקב זעמו על זמן ההמתנה, השליך מד לחץ דם שהיה סמוך למיטתו, נכנס לחדרו של רופא אורטופד שטיפל אותה עת בחולה אחר, הטיח שרפרף על הרצפה והביע מילולית את זעמו על כי יושב הוא כבר שעתיים מתפוצץ מכאבים. בהמשך תקפו באמצעות אגרופיו בראשו, בפניו ובחזהו. כתוצאה נגרמו לרופא שפשוף במצח ומתחת לעין, נפיחות בקודקוד, שריטה מתחת לחוליית הצוואר וכחלון במרפק.
במסגרת ההסדר כתב האישום תוקן, הנאשם הודה והורשע, תוך שהותר לבא כוחו לעתור לביטול ההרשעה, לאחר קבלת תסקיר. התקבלו 4 תסקירים, אשר סרקו את נסיבותיו האישיות ואת הנזקקות הטיפולית הגבוהה במצבו. בפועל נמנע שרות המבחן מהמלצה בעניינו מאחר ולמרות ההזדמנויות הרבות שניתנו התקשה להתארגן ולהתחייב להליך טיפולי משמעותי.
הנאשם יליד 1990, בן בכור במשפחה המונה 4 אחים. מצב הוריו תואר. מתגורר עם בת זוג בביתם ועובד בעבודות מזדמנות. בהתייחס לעבירה, נטל אחריות והודה. הבהיר כי סבל מכאבים עקב פציעתו, חש בושה והשפלה סביב ההמתנה הממושכת, בלבוש חלקי בלבד, ובשל כך התקשה לשלוט על כעסו. גילה אמפתיה לסבלו של הרופא והביע רצון להתנצל בפניו. נסיון לשלבו בקבוצה לעצורי בית כשל בשל העדר בשלות ובגרות מצידו. נוכח נזקקות גבוהה בנה עבורו שרות המבחן תוכנית שתחילתה קשר פרטני, תוך הפניה למרפאה לבריאות הנפש.
בהמשך עמד שרות המבחן על קשייו ועל מצבי הסיכון אליהם חשוף נוכח התנהגות אימפולסיבית וחוסר יציבות בחייו. בתחילה פנה לתחנה לבריאות הנפש אך התלבט באשר לטיפול המוצע. כן הופנה לתוכנית "אפיקים" המיועדת לצעירים שאינם עובדים באופן קבוע, במטרה לסייע להם להשתלב בתוכנית העבודה. למרבה הצער לא השכיל לנצל את היד המושטת. שיתוף הפעולה עם שרות המבחן היה חלקי ואופיין בחוסר יציבות. בקבוצה הטיפולית לשליטה על כעסים החסיר מחצית מהפגישות. לא התייצב לפגישות שנקבעו בתוכנית "אפיקים" ולא פנה להמשך אבחון במרפאה לבריאות הנפש, עד לאחרונה. משכך, לא ניתנה, כאמור, המלצה טיפולית בעניינו.
נוכח כן, ולאור החומרה, תוך הפניה לתיקון 105 שעניינו בעבירה הספציפית הנ"ל, ולפסיקה, משלא עשה דבר על מנת לסייע לעצמו, עתרה ב"כ המאשימה, חרף גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות, למאסר בפועל ועל תנאי, לקנס ולפיצוי.
בא כוחו הבהיר כי יעשה את המירב על מנת לנסות לגייסו בתקופת הדחיה לשוב להליך הטיפולי, ואכן כיום נוטל טיפול תרופתי בעטיו רגוע יותר. הסביר את נסיבות ביצוע העבירה ואת חוסר השליטה עקב כאביו. ציין חבלות מינוריות שנגרמו לרופא. עמד על מעצר למשך 5 ימים ו"מעצר בית" בפיקוח אנושי ואלקטרוני חודש וחצי אחריו, עד אשר שונה, עם הודאתו, ל"מעצר בית לילי" בלבד. עמד על מאפייני אישיותו ועל העובדה שלא נמצא בשל להליך גישור, חרף רצונו להתנצל על מעשיו. הבהיר שלמרות האימפולסיביות שמגלה לא נפתחו נגדו תיקים נוספים ולא נרשמה כל הפרה של תנאי השחרור. הפנה לתסקיר האחרון שהינו בעייתי, ועדיין, ביקש לרתום אותו להליך טיפולי, לו כל כך זקוק. לחילופין עתר למאסר מותנה או, לכל היותר, למאסר לריצוי בדרך של עבודות שרות.
הנאשם ביקש לסגור חובות אשר צבר בתקופת שרותו הצבאי החלקי ולהתקדם בחייו. עמד על העבודה אותה מבצע, עפ"י הנטען מזה כשנה, תוך שהמעסיק נכון כיום לאפשר את השתלבותו בהליך הטיפולי. ביקש סליחה על חוסר שיתוף הפעולה ואי ההגעה לטיפול וביקש סיוע.
בעברו הרשעה שאינה ממן העניין בגין העדר מן השרות שלא ברשות.
כב' השופט פורת בת"פ 19226-04-10 מ"י נ' מוחמד גאזי הפנה להצעת החוק הרלוונטית לענייננו, העוסקת בהחמרת הענישה בגין עבירות אלימות אשר בוצעו כלפי אנשי צוות רפואי. בדברי ההסבר נאמר:
"הצעת החוק באה להגן על מטפלים...וכוללת רופאים...בבואם לעשות את מלאכתם - מלאכת קודש. ...אין מנוס זולת הגברת המאבק למיגור האלימות כלפי אנשי הצוות הרפואי, כאשר האמצעי להשגת המטרה הוא החמרת הענישה עד ל - 6 שנות מאסר וכן קביעת רף מינימלי של ענישה העומד על 6 חודשי מאסר וזאת, מתוך גישה של אפס סובלנות כלפי תופעה נילוזה זו. הרתעת התוקף הפוטנציאלי, ע"י החמרת הענישה, תביא לצמצום תופעת האלימות כלפי המטפלים".
בפועל הענישה על תקיפת "עובד חרום" המטפל באדם בחדר מיון הועמדה על 5 שנים, כפי סעיף האישום בו הורשע.
באותו גז"ד הפנה כב' הש' פורת לפסיקה ישנה של ביהמ"ש העליון בעניינו של אברהים חמודה בה נאמר:
"סיכון בריאותו ושלומו של רופא הניצב על משמרתו וממלא תפקידו הוא מעשה הפוגע לא רק ברופא המותקף אלא בשלומם של החולים והנפגעים. .... ענישה על מעשה חמור כגון זה שבפנינו חייבת להבהיר היטב כי אל לאיש להעז ולפגוע ברופא בעת מילוי תפקידו".
באותו עניין בו תקף הנאשם רופא תורן וגרם לאובדן הכרה הוחמר עונשו מ - 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שרות למאסר למשך 3 שנים.
במקרה דנן, משלא ניצל הנאשם את היד המושטת ולא השכיל להשתלב בהליכי טיפול אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.
משכך, תוך שערה אני לגילו הצעיר, לעברו הנקי בתחום, לתסכול אשר היה מנת חלקו במצבו ועקב הכאבים מהם סבל, בשים לב לחומרה, לפגיעות ולצורך להשית ענישה מכבידה מטעמי גמול והרתעה כאחד, הרתעת היחיד והרתעת הרבים, והנני דנה לעונשים הבאים:
הנני דנה הנאשם ל - 21 חודשי מאסר מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור את אותה עבירה בה הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע.
הנני דנה הנאשם לתשלום קנס בסך 2000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.
הנאשם יפצה את הרופא בו פגע בסך של 5000 ₪.