מדינת ישראל נ' אנטקלי(עציר) ואח'

החלטה

בשאלה שבפני מתנגשים שני אינטרסים שכל אחד בעל חשיבות רבה.

מצד אחד, ביטול כתב אישום בשל אי התייצבות תובע לדיון, בין בשל שביתה ובין בשל טעם לא מוצדק אחר, גורם נזק רב ועיוות דין לציבור, כיוון שכך עלולים נאשמים המואשמים בעבירות חמורות, לצאת זכאים בדינם – משהחל משפטם – מבלי שהמשפט יבורר עד תום.

מצד שני, נגרם נזק רב לנאשמים הנתונים במעצר כשדינם אינו מתברר בקצב הראוי.

הנאשמים שבפני מואשמים בעבירות חמורות של חטיפה לשם סחיטה, סחיטה באיומים ובכוח, הובלה ונשיאת נשק, תקיפה סתם בנסיבות מחמירות וחלקם בהחזקת סכין ונתונים במעצר מעט יותר מ- 4 חודשים, והיטב יודע אנוכי שגם מעצר של 4 ימים הינו קשה ביותר, במיוחד כשעומדת לצידם של הנאשמים חזקת החפות, הואיל וטרם נקבע וגם לא ידוע אם יקבע, כי אשמים הם.

במצב זה הסניגור, בהגינות רבה, ציין שהוא מבין כי על פי ההלכה בעבירות חמורות כגון אלה שבהם מואשמים מרשיו, יקשה על בית המשפט לבטל את כתב האישום – לאחר שהחל המשפט – הואיל והתוצאה תהיה זיכויים, לפי סעיף 94 לחסד"פ.

אשר על כן, טען הוא, טענה יצירתית יש לומר, כי מסכים הוא לביטול כתב האישום ואז, לדעתו, לא יהיה צורך במתן החלטת זיכוי. כך, סובר הסניגור, שהבעיה תיפתר לא בתחום המעצר, כיוון שניתן להגיש את כתב האישום מחדש, משתסתיים השביתה.

יתירה מזאת, מסכים הוא כי גם אם יבוטל כתב האישום יקבעו תנאי חלופת מעצר, על ידי בית המשפט הדן בהליך העיקרי, וזאת כיוון שלדעתו ישנה סמכות לכך לפי סעיף 3 לחסד"פ, המאפשר לבית המשפט במקרה של "לקונה" בסדר הדין הפלילי, לפעול בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית צדק.

אכן, אין זה ראוי בהינתן חומרתן היתרה של העבירות בהם מואשמים הנאשמים, כי לפחות בשלב הזה יבוטל כתב האישום כשדין ביטול זה כדין זיכויים.

אין אני מקבל את טענת הסניגור כי ניתן לאחוז במקל משני קצוותיו דהיינו, ביטול כתב האישום בהסכמה והשתת תנאי שחרור בערובה. ניתן להשית תנאי שחרור בערובה אך ורק כאשר מוגש כתב אישום וישנן ראיות לכאורה.

קביעת תנאי שחרור בערובה הינה צידה השני של מטבע המעצר, אשר במדינת חוק יכול לבוא רק מכוח סמכות מפורשת שנתן המחוקק, לא בהסכמה ולא משום מקור אחר.

לפיכך, אני רואה לנכון לנקוט על פי החלופה השניה אשר בסעיף 133 לחסד"פ ולדחות את המשפט.

דעתי הינה שהאיזון בנושא בו קא עסקינן, צריך להיות מתחום דיני המעצר.

ודוק, כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת מיום 29/11/10, אין לראות בדברי אלה הבעת דעה המחייבת את השופט הדן בנושא המעצר, הואיל וכאמור בהחלטתי הנ"ל ישנם שיקולים נוספים גם בנושא זה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את המשפט למועד הקבוע מראש 9/12/10 שעה 13:15.

אכן הוריתי בהחלטתי הקודמת לפמ"ח להודיעני עמדת פמ"ח בדבר גורלו של משפט זה ושמעתי היום מן הסניגור דבר שהוא הגדירו כ"ראיה מפי השמועה" ועל כן, כל עוד לא קיבלתי תגובה מוסמכת לא אתייחס בהחלטתי זאת לשאר טענות הסניגור ואשאירן לעת מצוא.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ המאשימה וכן תדאג לזימון הנאשמים באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום כ"ה כסלו תשע"א, 02/12/2010 במעמד הנוכחים.

משה גלעד, שופט

קלדנית: ליאת פ.