מדינת ישראל נ' אנה גרינבלט

החלטה

1.לפני בקשה לביטול פסק-הדין אשר ניתן כנגד המבקשת ביום 2.12.13, בהעדר התייצבות לדיון ההקראה אשר נקבע בעניינה.

2.המבקשת הורשעה בהעדרה בעבירה אשר יוחסה לה בכתב האישום ולפיה נהגה ביום 10.6.13 בשעה 8:24 בצומת הרחובות ז'בוטינסקי והרצל בבת-ים ולא צייתה לתמרור 302 המוצב בכיוון נסיעתה, בכך שלא עצרה את רכבה לפני קו העצירה, זאת בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

3.בגזר הדין הושת על המבקשת קנס בסך של 250 ₪, כפי הקנס הקבוע בצו התעבורה (עבירות קנס), תשס"ב-2002, ביחס לעבירה בה הורשעה.

4.לטענת המבקשת, לא קיבלה את ההזמנה לדיון, זאת חרף בקשתה להישפט ומכאן בקשתה לביטול פסק-הדין.

5.לתיק הוגשה תגובת המשיבה והתנגדותה לבקשה, נוכח קיום אישור מסירה המעיד כי המבקשת הוזמנה לדיון אולם לא דרשה ההזמנה.

6.בהתאם לרע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל (2.10.13) החלטתי לדון בבקשה שלא בנוכחות הצדדים, לאחר שהצדדים שניהם העלו טענותיהם כאמור על הכתב.

דיון

7.בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ניתן להורות על ביטול פסק-דין אשר ניתן בהעדר, באם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשמת לדיון או באם אי ביטול פסק הדין יגרום עיוות דין לנאשמת.

8.ביחס לטענה בדבר אי המצאת ההזמנה לדיון, הרי שבחינת אישור המסירה הקיים בתיק מעלה, כי ההזמנה לדיון נשלחה אל המבקשת בדואר רשום, אל כתובתה ברח' כ"ט בנובמבר 25, בת-ים, אולם חזרה מן הטעם: "לא נדרש".

9.בתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי התשנ"ד-1974 נקבעה חזקת המסירה החלה בעבירות כדוגמת העבירה בה הורשעה המבקשת ולפיה:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

10.הפסיקה אף היא קבעה, כי מקום בו נאשם לא דרש את דבר הדואר ניתן לראות בכך המצאה כדין וראו תת"ע 6057-12-11 (אשד') בכר נ' מדינת ישראל (10.7.12) שם:

"מדובר בעבירה מסוג ברירת משפט המבקש ביקש להישפט פעל בחוסר מעש, לא לקח את הדואר ובנסיבות אלה ומכל האמור לעיל, אין לראות בכך כל הצדקה לעיוות דין ולביטול פס"ד".

וראו גם החלטת כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 7862/13 ג'סאן אבו אלמפלפל נ' מדינת ישראל (20.11.13).

11.בענייננו, המבקשת כאמור נמנעה מלקבל את ההזמנה לדיון, בכך שלא דרשה את דבר הדואר אשר נשלח אליה כדין, בכך קמה החזקה כי ההזמנה לדיון הומצאה לה כדין וחרף זאת לא טרחה המבקשת להתייצב למשפטה.

12.משכך ובהתאם לסעיף 240 (א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ומאחר והמבקשת זומנה כדין ולא התייצבה, הרי שרואים אותה כמי שהודתה בכל העובדות אשר נטענו בכתב האישום וניתן לשופטה בהעדר, כפי שגם נעשה.

13.למבקשת ניתן איפוא יומה ונותר כעת לבחון, האם באי ביטול פסק-הדין חרף זימונה כדין, ייגרם למבקשת עיוות דין.

14.בבקשת המבקשת אין זכר לטענה בדבר עיוות דין אשר ייגרם לה אם לא יבוטל פסק-הדין.

15.המבקשת אף לא העלתה כל טענות הגנה בבקשתה ואף לא תמכה בקשתה בתצהיר.