מדינת ישראל נ' אנג'י

הכרעת דין

1.ביום 6.7.08 נרשם דו"ח מס' 10101615044 לנאשם בגין עבירה על תקנה 27(ב) לתקנות התעבורה. בדו"ח הוא הואשם כי נהג ברכבו מ"ר 8931129 כאשר אביזריו או סימונו לא היו בהתאם להוראות הפקודה או התקנות, בכך שהשמשה האחורית ברכב הייתה מצופה בציפוי בהדבקה. הנאשם כפר באישום, ובישיבה מיום 1.7.09 נשמעו הוכחות הצדדים אשר סיכמו את טענותיהם בתום שמיעת הראיות.

2.הנאשם מודה בעובדות המצוינות בדו"ח אך טוען כי יש לזכות אותו מהאישום כי טרם הוצאת הדו"ח לא ידע על תקנה 356(ד) לתקנות התעבורה ולא ידע על האיסור של הדבקת מדבקה על השמשה האחורית.

3.מהעדויות שנשמעו בפניי עולה כי עיסוקו של הנאשם הוא בהדבקות על כלי רכב, והוא העיד על עצמו כמי שהדביק מדבקות כאלו לאלפי רכבים, וטען כי המדבקות הללו הן שקופות ואינן מגבילות את שדה הראיה. לפיכך, היה על השוטר להימנע מלרשום לו דו"ח כאמור, ובכל מקרה יכול היה להוריד את המדבקה במקום, אך השוטר בכל זאת רשם לו דו"ח ושלח אותו להוריד את המדבקה באגף הרישוי.

4.תקנה 356(ד) קובעת כי "לא יירשם רכב או יחודש רישיונו של רכב שהשמשה הקדמית והאחורית והשמשות שליד המושבים הקדמיים המותקנות בו, כולן או מקצתן, צופו בחומר ציפוי, בין בהתזה, בין בהדבקה ובין בכל דרך אחרת." עולה מלשון התקנה כי האיסור על הדבקת מדבקה או ציפוי על השמשה האחורית הוא מוחלט, ללא קשר לשאלה אם אותה הדבקה או ציפוי יש בהן כדי להגביל את שדה הראייה, אם לאו. הנאשם הפנה לפרוטוקול וועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בדיוניה בנוגע לתקנה זו, אך אין בדיונים אלה, ואין בדברי המשתתפים בוועדה, כדי להעניק לתקנה פרשנות שלא נמצאת בה. לשון התקנה היא ברורה וחד משמעית, ובה נקבע איסור מוחלט על הדבקה או ציפוי כאמור. משהודה הנאשם כי הוא הדביק הדבקה כאמור על השמשה האחורית ברכבו הרי הוא הודה בכך שעשה כן בניגוד לתקנה 356(ד).

5.תקנה 27(ב) לתקנות התעבורה קובעת כי "לא ינהג אדם רכב אלא אם מבנהו של הרכב, ציודו, אביזריו, סימונו ונשיאת מטענו הם בהתאם להוראות הפקודה או תקנות אלה, לרבות תנאים בהיתר וברישיון". משנקבע לעיל כי יש מעשיו של הנאשם נוגדים את תקנה 356(ד) הרי יש בכך הוכחה שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בתקנה 27(ב) לתקנות התעבורה, הרי מבנהו ואביזריו של הרכב בו הוא נסע לא היו בהתאם להוראות אותן תקנות.

6.הנאשם יכול היה להראות כי הוא פעל בהתאם לרישיון או לאישור של משרד הרישוי, אך הוא לא הראה כל היתר ממשרד הרישוי להדבקת המדבקות הללו. הנאשם יכל לקבל אישור כאמור, אילו פעל בדרך הנכונה על פי דין, אך הנאשם כאמור טען כי ניסה להביא אישור ולא הצליח. אין לקבל את טענתו של הנאשם, ואילו חפץ הנאשם לקבל אישור כאמור של משרד הרישוי, יכול היה לעשות כן, ומשלא עשה כן, הרי הוא פעל בניגוד להוראות התקנות, לרבות תנאים בהיתר וברישיון הרכב. הנאשם בסיכומיו ביקש ליהנות מהגנה "טעות במצב הדברים", אך אין מקום לקבל את הגנתו, היות ואין המדובר בטעות בעובדה אלא המדובר באי ידיעת החוק. אי ידיעת הדין אינה פוטרת נאשם מאחריות, לפיכך אין מקום לקבל את הגנתו האמורה של הנאשם.

7.באשר לפסק הדין אליו הפנה בתיק 8101/04 בבית המשפט לתעבורה בחיפה, שם העובדות היו שונות מהמקרה כאן, ואין מקום ללמוד מאותו פסק דין על המקרה דנן.

8.הנאשם טען כי אלפי רכבים בארץ נוסעים עם ציפויים כאלו, לרבות רכבי הוט וייס, ואף רכבים משטרתיים, והציג תונה על רכב משטרתי שנסע עם ציפוי כאמור.

אין בטענה זו כדי להועיל לנאשם, הרי עצם העובדה כי אלפי רכבים נוסעים בניגוד להוראות התקנות אין בה כדי להפוך את המעשה לליגיטימי.

יתרה מכך, לא ניתן לדעת אם רכבים אלו, לרבות רכבי המשטרה לא קיבלו אישורים מיוחדים לכך ממשרד הרישוי.

9.לסיכום, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בדו"ח שהוצא לו.

ניתנה והודעה היום ב' אייר תש"ע, 16/04/2010 במעמד הנוכחים.

רים נדאף, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 27 (ב) לתקנות התעבורה, בכך שנסע עם רכב שבו הדבקות על השמשה האחורית. הנאשם בזבז את זמנו היקר של בית המשפט, לא הפנים את המעשה, ועדיין טוען היום לחפותו.

בהתחשב באמור לעיל, בנסיבות ביצוע העבירה, ומאידך בעברו הלא מכביד של הנאשם, יחסית לוותק הנהיגה שלו, אני מטילה עליו את העונשים הבאים:

1.פסילה על תנאי של שלושה חודשים למשך שנתיים.

2.קנס בסכום של 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

זכות ערעור לבית משפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ב' אייר תש"ע, 16/04/2010 במעמד הנוכחים.