החלטה
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שישה אישומים בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבת כרטיסי חיוב, הונאה בכרטיסי חיוב וזיוף מסמך בכוונה לקבל דבר.
בתאריך 4/1/10 שוחרר המשיב בהחלטת בית המשפט בתנאים הכוללים מעצר בית מלא ופיקוח אנושי ואיזוק אלקטרוני, לצד ערבויות והפקדה במזומן.
ביום 28/3/10 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, ובמסגרתה ביקשה כי בית המשפט יורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו וכן על חילוט הערבויות וההפקדה במזומן, וזאת נוכח הפרות חוזרות ונישנות של תנאי מעצר הבית, המסתמכות על דיווחים מאגף הפיקוח האלקטרוני, לפיהם המשיב יצא את ביתו מספר רב של פעמים, החל מיום 10/1/10 ועד ליום 24/3/10, וזאת מבלי שהמשיב קיבל אישור לכך מאת בית המשפט.
לצד בקשה זו הוגשה עוד קודם לכן בקשת הסנגור לעיין מחדש בתנאי שחרורו של המשיב, במסגרתה התבקש בית המשפט להקל בתנאי שחרורו של המשיב.
ביום 7/4/10 התקיים דיון בשתי הבקשות האמורות. לאחר שמיעת טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אכן המשיב הפר במספר רב של פעמים את תנאי שחרורו. לצד הפרות בהן התקבלו הסברים והוצגו מסמכים המתעדים יציאות לטיפולים רפואיים, הרי שהיו מספר לא מבוטל של הפרות לגביהן לא קיבל בית המשפט כל הסבר המניח את הדעת בנוגע אליהן.
באותה החלטה ציינתי כי התמונה המצטיירת הינה כי מדובר במשיב אשר בוחר לעשות דין לעצמו באופן שיטתי ועקבי, כאשר הוא מפר החלטות בית המשפט תוך שמסתמך הוא על העובדה כי יקבל אישור רפואי בדיעבד, והדבר "יכשיר" את יציאתו ממקום מעצר הבית.
בתום הדיון, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ותוך שהתחשבתי בעובדה כי להפרות הנטענות בעניינו של המשיב לא נלוו כל עבירות, סברתי כי אין מקום לנקוט בסנקציה החריפה של מעצר מאחורי סורג ובריח. לצד זאת, לא סברתי כי יהא זה נכון להורות על הקלה בתנאי שחרורו של המשיב בכל צורה או דרך שהיא.
הסנקציה בה בחרתי לנקוט נוכח ההפרות החוזרות ונישנות היתה על דרך חילוט חלק מכספי הערבויות אשר ימחישו למשיב באופן ברור וחד את חומרת מעשיו, ואת העובדה כי החלטות בית המשפט אינן בבחינת המלצה ויש לשמור ולקיימן באופן דווקני.
לפיכך, נותרו תנאי שחרורו של המשיב בעינם, תוך שחולטו כספים מתוך ההתחייבות העצמית והפקדה במזומן. כמו כן, הוריתי כי תיחתם התחייבות עצמית נוספת ויופקד סכום נוסף בסך 5,000 ₪ במזומן.
לגבי סכום ההפקדה במזומן קבעתי כי 3,000 ₪ יופקדו לאלתר, ובאשר ליתרת סך ההפקדה בסך 2,000 ₪ - ניתנה ארכה וזאת נוכח טענת ב"כ המשיב כי מתעתד להגיש ערר על החלטת בית המשפט.
ביום 14/4/10 נחתמה ההתחייבות העצמית הנוספת וביום 26/4/10 הופקדו 1,000 ₪ מתוך 3,000 ₪ אותם קבעתי כי יש להפקיד.
בתאריך 25/4/10 הוגשה בקשה נוספת מטעם המבקשת לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המשיב, וחילוט ערבויות, כאשר במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.
לטענת המבקשת גם לאחר שניתנה החלטה בשאלת הבקשה לעיון החוזר הראשונה בעניינו של המשיב, ממשיך המשיב להפר את תנאי שחרורו, וזאת כעולה ממסמך שנשלח אל בית המשפט ואל המבקשת מהיחידה לתיאום ופיקוח אלקטרוני, ממנו עולה כי החל מיום 27/3/10 קיים תא קולי על קו הטלפון שבמקום הפיקוח.
בתאריך 21/4/10 התקיים דיון דחוף נוכח ההודעה שהועברה מטעם הפקוח האלקטרוני. לדיון זה לא הוזמנה המבקשת, ככל הנראה, נוכח דחיפות הזמנים, והדיון התקיים בהעדרה. אף המשיב עצמו לא נכח באותו דיון, וזאת נוכח טענת בא כוחו כי מאושפז הוא בבית החולים.
באותו דיון הציג ב"כ המשיב אישור חברת "בזק" אשר התקבל באותו היום ממש בו התקבלה הודעה מהפיקוח האלקטרוני, לפיה קו הבזק בבית המשיב נקי ולא מותקן עליו תא קולי.
משכך, הוריתי על דחיית הדיון בעניינו של המשיב וקיומו במעמד שני הצדדים, כאשר לאותו דיון אף זומן נציג הפיקוח האלקטרוני.
בדיון שהתקיים בפני ביום 26/4/10 התייצב נציג הפיקוח האלקטרוני, אשר טען כי אכן התקבל דיווח כי על קו "בזק" בבית המשיב הותקן תא קולי, והוסיף כי נעשו בדיקות על בסיס יומי, כאשר הפנה הוא לשמות המוקדנים איתם הדבר נבדק, וממצאי הבדיקה העלו כי על קו הטלפון הביתי הותקן תא קולי.
באותו דיון, ונוכח טענתם הנחרצת של ב"כ המשיב והמשיב כי מעולם לא התבקשה חב' "בזק" ע"י המשיב או מי מטעמו להתקין תא קולי על הקו הביתי, סברתי כי מן הראוי יהיה לקבל התייחסות חב' בזק, במסגרתה תיבדק טענה זו, ובמידה ואכן הותקן תא קולי בשלב כלשהו, תמסור חב' בזק לבית המשפט את פרטי הבקשה להתקנת תא קולי.
לדיון היום לא התקבלה בבית המשפט כל התייחסות מטעם חב' בזק. יחד עם זאת, מדברי ב"כ המשיב עולה כי המשיב עצמו קיבל מסמך לביתו מטעם חב' בזק, המאשר כי לא התבקשו להתקין תא קולי בתקופה הרלבנטית וכי הקו היה נקי במשך אותה תקופה.