מדינת ישראל נ' אלכללאב(עציר) ואח'

החלטה

החלטה

מתייחסת למשיב 2

נגד המשיב 2 (להלן: "המשיב") וחברו משיב מס' 1 הוגש כתב אישום בו יחסה לו המבקשת עבירות של קשירת קשר, יבוא סם מסוכן, אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, ניסיון ליציאה שלא כדין - לפי חוק ההסתננות, ולגבי המשיב אף בריחה ממשמורת חוקית. העבירות האמורות יוחסו למשיב וחברו משנטען כי ביום 31.7.10 ייבאו המשיבים בגבול מצרים ישראל מאנשים שהגיעו ממצרים, סם מסוכן מסוג מרחיאונה במשקל כולל של 589.6 ק"ג. הסם האמור נמצא בשמונה שקים שהוטענו על ארבעה גמלים. שוטרי משמר הגבול, אשר הבחינו במשיב, חברו ואדם נוסף שהיה עמם, קראו להם לעצור ולאחר שהללו לא עצרו והחלו להימלט לכיוון מצרים, ירו השוטרים לכיוון רגליהם. כתוצאה מהירי נהרג האדם שהיה יחד עם המשיב וחברו, המשיב וחברו נפצעו. המשיב ניסה להימלט בשטח מהשוטרים אך אלה עצרוהו. המשיב וחברו הובאו לבית חולים סורוקה, ובעודם בבית החולים תחת שמירת אחד השוטרים, נמלט המשיב מבית החולים, ורק ביום 17.8.10 נעצר בעת שהיה במרכז קניות ביג בבאר שבע.

המבקשת עתרה למעצרם של המשיב וחברו.

בדיון שהתקיים ביום 31.8.10 הודיע ב"כ המשיב, המייצג אף את המשיב 1 כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה נגד המשיב 1, וכן הביע את הסכמת שולחו למעצר עד לתום ההליכים.

אשר למשיב טען הסנגור המלומד, כי אין בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום.

בידי המבקשת ראיות לכך שביום 31.7.10 הוכנסו לישראל מגבול מצרים סמים בסוג ובכמות כמפורט לעיל. שוטרי משמר הגבול, אשר הבחינו בכניסה, כאמור, ירו לעבר האנשים שהיו מעורבים בהכנסת הסמים. אחד האנשים נהרג והשניים האחרים נפצעו והובאו לבית חולים סורוקה. בידי המבקשת ראיות לכאורה לכך שאחד מהאנשים שנפצעו בשטח והקשורים ליבוא הסמים הוא המשיב 1.

לטענת הסנגור, אין בידי המבקשת ראיות כי המשיב הוא אחד משני האנשים שהובאו לסורוקה, וזאת בשל פגמים אשר נפלו במסדרי זיהוי שנערכו, ואשר בהם זוהה המשיב, על ידי חמשה שוטרי מג"ב כמי שהובהל לבית החולים ונמלט. לטענת בא כוח המשיב מסדרי הזיהוי אינם קבילים בשל הפגמים בהם הם לוקים, ושעיקרם שמסדרי הזיהוי נעשו שלא בנוכחות סנגור, לא תועדו באמצעים אודיו ויזואליים, ועולות תהיות מהדוחו"ת עצמם, ששעליהן הצביע הסנגור.

ב"כ המשיב הפנה לפסיקה ממנה ביקש ללמוד כי בנסיבות, כגון אלו בענייננו, אין די בראיות המבקשת כדי להוות ראיות לכאורה נגד מרשו.

בין היתר הפנה ב"כ המשיב, לבש"פ 5814/03 מיכאל אושבקשווילי נ' מ"י, שם שחרר כב' השופט ס. ג'ובראן את המבקש, לאחר שקבע כי מסדר זיהוי שנערך, ללא נוכחות סנגור "פוגם במשקלו של מסדר הזיהוי וכן ממשקל הראיה כשלעצמה...". יצויין, כי באותו מקרה מסדר הזיהוי נערך בהעדר סנגור, ללא תיעוד כמקובל ואף בהעדר רישום – מה שאין כן בענייננו, שקיימים דוחו"ת מסדר זיהוי ונגבו אמרות מהעדים המזהים.

עוד הפנה ב"כ המשיב לע.פ. 2180/02 רמזי כאסם נ' מ"י, באותו מקרה – כמו בענייננו – נערך מסדר זיהוי ללא נוכחות סנגור ומבלי שתועד בצילום ובהקלטה. כב' השופט א. לוי, בהתייחסו למסדר זיהוי שכזה ציין "...לו עמד מסדר זיהוי כראיה יחידה נגד המערער אפשר שהייתי מציע לחבריי להכריע את הכף בערעור לזכותו....". כב' השופטת בינייש, שאף היא היתה במותב באותו מקרה ציינה "... כבר נזדמן לנו להביע דעה כי בנסיבות מסוימות עלולים פגמים בחקירה להוות פגיעה בזכות יסוד חוקתית של חשוד, ותוצאתם עלולה להיות פסילת קבילותה של ראיה. עם זאת לא כל פגם בחקירה מהווה פגיעה בזכות יסוד חוקתית מן הסוג הפוסל קבילותה של ראיה, ויש פגמים שישפיעו על משקלה בלבד. העניין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט על פי אופיה של הפגיעה בזכות היסוד, אם נפגעה...". ועוד "בנסיבות עניינו של המערער הפגמים שנפלו במסדר זיהוי התמונות נוגעים למשקל הראיה ולא לקבילותה. כאמור, מסדר הזיהוי בתמונות לא תועד על אף העדרו של סנגור באותו שלב. מנגד, עדותו של השוטר יעקב אזולאי לגבי אופן ביצוע מסדר הזיהוי נמצאה מהימנה. זאת ועוד, בטחונו של המתלונן בזיהוי המערער במסדר התמונות היה רב. בנסיבות אלה, אף כי נפלו פגמים בעריכת מסדר זיהוי התמונות, תוצאתם אינה פוסלת את המסדר מכל וכל, אולם מפחיתה היא ממשקלו. לפיכך, אף אני, כחברי, לא הייתי מסתמכת על מסדר הזיהוי בלבד אלמלא נתמך בראיות הנוספות כפי שפורטו בפסק דינו של השופט לוי".

ב"כ המשיב טען כי היה על המבקשת לערוך מסדרי זיהוי התמונות מיד לאחר האירוע, כפי שאכן קיימת הנחיה בפסיקה. מסדרי זיהוי התמונות נערכו ביום 10.8.10. כאמור, המשיב ברח מבית חולים, וייתכן, אם כי אין לכך סימוכין בתיק החקירה, שהמבקשת חיכתה מספר ימים עם עריכת המסדר מתוך תקווה כי המשיב ייתפס ואזי ניתן יהיה לערוך מסדר זיהוי חי. בכל מקרה, שהות של 10 ימים בין ההזדמנות שבה ראו העדים המזהים את המשיב ועד שהצביעו עליו במסדרי זיהוי תמונות, אינה כזו אשר יש לומר לגביה כי זיכרונם בגד בהם. יצויין, כי חמשת העדים המזהים באמרותיהם ביום האירוע ציינו כי יוכלו לזהות את המשיב, שתחילה ברח מידיהם בשטח, ולאחר מכן ברח בבית החולים.

אשר להעדרו של סנגור, הרי שלמרות שזהות, שמו של המשיב היה ידוע לחוקרים, שכן ביקשו צו מעצר בהעדרו, לא נודע באותה עת אם היה מיוצג, ובאם היה מיוצג מי ייצגו. הצעת ב"כ המשיב למנות הסנגוריה הציבורית להיות נוכחות במסדרי הזיהוי, היא הצעה שלא תמיד ניתן ליישמה. הועלו טענות ע"י הסנגוריה הציבורית, שאין היא מוכנה להשתתף במסדרי זיהוי בנסיבות כאלה, שכן לא קיבלה מנדט ממאן דהוא לייצגו, וכי ייצוג ללא מנדט וללא שיתוף פעולה עם חשוד פוטנציאלי עלול להרע בסופו של דבר את המצב מבחינת החשוד.

אשר להעדר תיעוד אודיו ויזואלי, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת שיש בכך כדי לפגום בטיבה של הראיה ובמשקלה. דעתי היא, כי אין בפגם האמור בנסיבות, כדי לפגום בקבילות של הראיה, אלא שהמדובר בפגיעה במשקלה, כאשר מידת הפגיעה תקבע על ידי המותב שידון בתיק.

דעתי היא כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה, למרות הפגיעה המתוארת, שכן חמישה שוטרי משמר הגבול טענו, הן במסדרי הזיהוי, והן באמרותיהם, כי זיהו את המשיב כאחד האנשים שהיו בשטח ושנמלט מבית החולים, וכי הם בטוחים בזיהוי. בית המשפט אשר ידון בתיק, יוכל להרשיע את המשיב בהסתמך על חומר הראיות שבידי המבקשת, אם ישתכנע כי מסדרי הזיהוי בוצעו כדין, למרות הפגמים שנפלו, היינו העדר סנגור ואי תעוד בצילום והקלטה, ויאמין לשוטרי משמר הגבול כי אכן הם בטוחים בזיהוי ויש להם אפשרות לזהות.

ב"כ המשיב אף הצביע על פגמים שונים שנפלו ברישום דוחו"ת מסדרי זיהוי התמונות. השוטר שערך את מסדר זיהוי התמונות, רס"מ ארנון שריקר, כתב מזכר (מסמך עא') ממנו עולה שמדובר בפגמים טכניים שנפלו בשל תקלת מחשב, וכי כל השוטרים שהשתתפו בחמשת מסדרי הזיהוי הצביעו על "אותו חשוד" הוא המשיב.

לעובדה שבענייננו חמישה עדים זיהו את המשיב כמי שהיה מעורב בעבירות נשוא כתב האישום, מתווספת העובדה שבעת שהמשיב נעצר ביום 17.8.10 אובחנו שריטות ישנות בראשו מאחורי אוזנו הימנית. השריטות האמורות יכולות להתיישב עם הפגיעה שתוארה על ידי חלק משוטרי משמר הגבול שהאדם שברח נפגע בשטח, כתוצאה מהירי, שכן לדבריהם נפגע בראשו מנתז(ראו, לדוגמא, אמרות שוטר מס.88 וכן שוטר מס. 20). לא נעלם מעיניי כי המשיב טען כי השריטות נגרמו כתוצאה מכך שנפל מטרקטורון.

אשר על כן, ולמרות הפגמים עליהם הצביע הסנגור, דעתי היא כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום.

משיש בידי המבקשת ראיות לכאורה, ולנוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב, קמה עילה למעצרו.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"ע, 06 ספטמבר 2010, במעמד הצדדים.