מדינת ישראל נ' אלחורטי(עציר) ואח'

החלטה

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, המשיבים ניגשו למתלונן, שהינו אחיהם, כשבידיהם חפץ חד שטיבו ומהותו אינם ידועים למאשימה. משהבחין המתלונן במשיבים החל לנוס, כאשר במהלך המנוסה דקרו המשיבים את המתלונן, באמצעות החפצים החדים, מספר דקירות בירך שמאל ובידו הימנית. כתוצאה ממעשי המשיבים, נגרמו למתלונן פצעי דקירה בירך שמאל, נפיחות בירך שמאל והמטומה גדולה. עוד צויין בכתב האישום, כי בעקבות האמור, פונה המתלונן לבית החולים, שם נתפרו פצעי החתכים והוא אושפז למשך מספר ימים.

ביחד עם כתב האישום הוגשה כנגד המשיבים בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

המבקשת עותרת למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים. לטענתה, קיימות ראיות לכאורה לאישומים המייחסים למשיבים. בנוסף, חומרת העבירה המיוחסת למשיבים והעובדה כי למשיבים עבר פלילי מכביד מלמדים על כך שלא ניתן ליתן בהם אמון ולשחררם לחלופת מעצר.

ב"כ המשיבים חולקים על קיומן של ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת למשיבים. לדבריהם, הודעת המתלונן איננה אמינה. בתחילה הוא מציין בהודעתו כי לא המשיבים הם שדקרו אותו; לאחר מכן אינו יודע מי מהמשיבים דקר אותו; הוא אומר כי היה חושך בזירת האירוע וכי היו שניים נוספים בזירה; בעוד בתחילה הוא מציין כי נדקר בסכין, לאחר מכן אומר שנדקר באולר; ועוד. לדבריהם, אין כל חיזוק להודעותיו הבעייתיות של המתלונן, כאשר הודעתה של האם, אשר המבקשת טוענת כי היא מחזקת את הודעות המתלונן, אינה ברורה ואינה מחזקת את הודעותיו כלל.

עוד נטען כי היו שניים נוספים בזירת האירוע שהמשטרה כלל לא חקרה אותם כראוי ובכך יש מחדל חקירה הפועל לטובת המשיבים; כי המתלונן טוען כי היה חושך במועד האירוע והמשטרה לא עשתה בדיקה במקום האירוע בשעה בה בוצעה העבירה על מנת לבחון אם ניתן להבחין מי דוקר בשעה בה בוצעה העבירה; וכי המתלונן לא נפגע באופן קשה מהדקירות המתוארות כתב האישום.

ב"כ המשיבים אינם חולקים על קיומה של עילת מעצר, אם בית המשפט יקבע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת למשיבים, אך עותרים לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, אשר לטענתם ניתן להשיג בה את תכלית המעצר.

ראיות לכאורה

קיימות ראיות רבות בתיק החקירה לעצם ביצוע עבירת הדקירה כנגד המתלונן ועל כך ב"כ המשיבים אינם חולקים. המחלוקת נוגעת לקשר שבין המשיבים למעשי הדקירה.

בחומר הראיות מצויות שלוש הודעות של המתלונן. הודעתו הראשונה נגבתה בבית החולים, לאחר שנדקר. בהודעתו זו, בעת שנשאל על אירוע הדקירה בגינו אושפז בבית החולים, מסר בצורה ברורה כי המשיבים הם אלה שדקרו אותו ואילו היו שניים נוספים, בני משפחת ווחידי, אשר רק צפו באירוע:

"ש: מה קרה היום?

ת: אני היית בחצר של הבית עכשיו בלילה לא יודע שעה והאחים שלי עבד ואברהים הפתיעו אותי ופתאום אני רואה עוד שניים ממשפחת וחידי שהם אלה שדקרו אותי פעם שעברה והם הילדים של עלי בן של חכמת.

ש: מה עשו הילדים של עלי?

ת: הם לא עשו הם הסתכלו על הקטע הם שכנים שלי.

ש: מה עשה בדיוק אחיך עבד?

ת: כל אחד בא עם סכין לעבד היה סכין ביד היה לילה חושך והוא דקר אותי ברגל ביד.

ש: כמה דקירות?

ת: לא יודע שניהם היו עם סכינים.

ש: מה עשה אברהים?

ת: היה עם סכין וגם הוא דקר.