פסק דין
ערעור המדינה על גזר דין של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופטת גרבי) בתת"ע 5788-03-12 מיום 3.3.13, לפיו הורשע המשיב בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961, בכך שבתאריך 16.9.11, נהג ברכב למרות שרישיון הנהיגה שלו פקע בתאריך 1.6.07. בית משפט קמא גזר על המשיב עונשים של מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות.
בית משפט קמא נימק את גזר הדין בכך שרישיון הנהיגה של המשיב פקע משך שלוש שנים. בכך שמאז הפקיעה, הורשע המשיב בשש עבירות תעבורה, של אי חגירת חגורת בטיחות ושימוש בטלפון נייד, בלבד, ובכך, שהמחדל הוסר. בית משפט קמא אבחן בין נהיגה על ידי בלתי מורשה, לבין נהיגה בפקיעה, כאשר פקיעת הרישיון נגרמת לעיתים בגין מצב כלכלי קשה. נקבע כי פסילת הרישיון לאחר חידושו על ידי המשיב, תביא להחזרת הגלגל לאחור, ובכך אין תועלת. על כן הסתפק בעונשים צופים פני עתיד.
לטענת ב"כ המערערת, שגה בית משפט קמא, בכך שנמנע מלהשית עונש של פסילת רישיון נהיגה בפועל. מדובר לטענתו, בעונש שחורג לקולא בצורה מוגזמת מרמת הענישה הראויה. הקביעה העובדתית כי רישיון הנהיגה פקע שלוש שנים, שגויה, ומדובר ביותר מארבע שנים. בית משפט קמא גם לא קבע מתחם ענישה הולם, בניגוד לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, לא התייחס לערך החברתי שנפגע ולמידת הפגיעה בו, ולא התייחס לנסיבות ביצוע העבירה. לטענת ב"כ המערערת, מתחם הענישה ההולם בעבירה זו נע בין 3-12 חודשי פסילה בפועל, ועל רף זה, יש לשכלל את עברו התעבורתי, ותק הנהיגה ואורך תקופת הפקיעה. בנסיבות העניין, היה על בית משפט קמא להשית עונש המתקרב לרף העליון של המתחם, נוכח תקופת הפקיעה הארוכה, וריבוי ההרשעות בתקופה זו, המלמדות על נהיגה אינטנסיבית בתקופת הפקיעה, ומכאן הזלזול בחוק. בית משפט קמא התעלם מהמשמעות של ההרשעות הקודמות בתוך תקופת הפקיעה.
ב"כ המשיב עתר להשאיר את גזר הדין על כנו, מנימוקי בית משפט קמא. לטענתו, בית משפט קמא בחן באופן יסודי את כל השיקולים, ושם דגש על השיקול השיקומי, דהיינו, שהמשיב החזיק בזמן גזר הדין רישיון נהיגה תקף, עובדה המשליכה על התייחסות בית משפט קמא לעונש הראוי. בית משפט קמא הביא לטענתו בחשבון, גם את נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, העובדה שהוא אב לחמישה קטינים, היחיד בבית שמחזיק ברישיון נהיגה, אביו נפטר לפני מספר שנים, והוא מטפל באחיו ובאמו, וכי אחד מאחיו הוא נכה בשיעור 100%. בנוסף, המשיב עובד כנהג ועוזר ומטפל בחבר שנפגע בתאונת דרכים קשה, במסגרת השירות הצבאי. על כן, פסילה בפועל תהווה פגיעה קשה מאוד בפרנסתו, ובכך יפגע אלמנט השיקום.
אשר למתחם הענישה, טען ב"כ המערער כי המתחם נע בין 0-12 חודשי פסילה.
לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.
אשר למתחם הענישה, מדובר במתחם שבין פסילה על תנאי עד 12 חודשים, כאשר עונשים צופי פני עתיד יושתו, הן במקרה שתקופת הפקיעה קצרה במיוחד, או בנסיבות מיוחדות בהן הנהג הסיר את המחדל. יחד עם זאת, יש לבחון, לצורך קביעת הרף על המתחם, את העבר התעבורתי, ובפרט את השאלה האם מדובר באירוע חד פעמי או בהתנהלות שגרתית. העובדה שנרשמו לחובת המערער שש הרשעות תעבורה בתקופת הפקיעה, מלמדת על כך שהוא נהג שש פעמים לפחות, ובכך יסוד חומרה. תקופת הפקיעה אינה בין הארוכות, הגם שאין להקל בה ראש, ואם לא היה המשיב נוהג בתקופה זו, ניתן היה לשקול הימנעות מעונש פסילה בפועל. שעה שאין מדובר במעידה ראשונה, אלא כפי שציינתי לעיל, בהתנהלות שגרתית, היה מקום גם להשית עונש ממשי.
אשר על כן, אני מקבלת את ערעור המדינה, וגוזרת על המשיב עונש של פסילה בפועל, למשך 70 יום. המשיב יפקיד את רישיון הנהיגה בבית משפט קמא, עד לתאריך 1.8.13.
ניתן והודע היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים.