מדינת ישראל נ' איפרגן(עציר) ואח'

פסק דין ללא הרשעה

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של סיוע לגניבה וגניבה.

על פי עובדות כתב האישום המיוחס לנאשם, ביום 18.04.2010 בסמוך לשעה 01:00 במרכז תיירות באילת, נאשם 2 ואדם אחר גנבו את תיקה של המתלוננת, ונאשם 1 סייע בכך שאבטח מן הצד שלא יופרעו במעשיהם, וכשרכנה המתלוננת להכנס לרכב, חטף האחר את התיק מידה ובו סכום של 300 ₪, טלפון נייד ומסמכים שונים, ונשא עמו בכוונה לשלול אותו שלילת קבע מהמתלוננת, והנאשמים נמלטו מהמקום ונתפסו בסמוך למועד כשבחזקתם החלק הארי מרכוש המתלוננת.

האישום השני מיחס לנאשם עבירת גניבה, בכך שביום 09.04.2010 סמוך לשעה 01:00 בקרבת שדה התעופה, גנב הנאשם ואחר מכשיר טלפון ניד השייך למתלוננת, בכך שהמתלוננת שהייתה מהלכת ברחוב ומשוחחת בטלפון, ובאותה עת הגיחו הנאשמים והאחר מאחוריה כשאותו אחר נוטל את הטלפון מידה והשלושה נמלטים בריצה. לאחר מכן מכר האחר את הטלפון ששוויו 1,500 ₪ בתמורה לסכום של 350 ₪ אותם נטל לכיסו.

הוגש לתיק בית המשפט תסקיר שירות המבחן, אשר בסיכומו של יום בא בהמלצה כי הנאשם לא יורשע בדין, זאת בכדי לחזק אותו ולתמוך בשיקומו, בכדי לא לחסום אפשרויות קידום תעסוקתי וגיוסו לצה"ל. כן שירות המבחן המליץ לבית המשפט להטיל עונש של"צ בהיקף של 100 שעות אשר במהלכן ידרש להגיע לשיחות או קבוצות בשירות המבחן לצורך מעקב.

עולה כי הנאשם שבפניי התגורר באילת בתקופה בה ביצע את העבירות, כאשר כמפורט בתסקיר שירות המבחן, עבד כמלצר באולמות אירועים ולאחר מכן מלצר במלון הנסיכה כחודש וחצי.

עולה כי המשפחה מקיימת אורח חיים דתי, והינה נחזית כמשפחה נורמטיבית.

הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו.

ההתרשמות מהנאשם הינה כי הינו אדם צעיר ומופנם, בעל קווי אישיות ילדותיים בלתי בשלים, שאיננו פועל תחת הפעלת שיקול דעת מעמיק במעשיו והשלכותיהם, בעקר במצבים בהם הוא חסר מסגרת ברורה, הוא נתון ללחצים חיצוניים וכן הינו בעל אופי חלש, נגרר ומושפע.

עולה כי התרשמות שירות המבחן הינה שההליכים הפליליים והמעצר הניעו את הנאשם לערוך בדיקה פנימית לגבי התנהגותו, תוך שהוא שואף להתקדם בחייו בדרך המקובלת בחברה ולהגיע לעצמאות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם זקוק לתמיכה וליווי.

המעשים בהם השתתף הנאשם הינם חמורים ובזויים, נקל לשוות לעינינו תמונה של גברת ההולכת ברחובות העיר, לא רחוק מהיכל המשפט, והנה באם לסטים וחוטפים את התיק מידיה, ונסים לדרכם כאשר השלל בידם.

מעשים בזויים שכאלה פוגעים בציבור ובקורבנות שעל פי רוב, החל מאותו יום משהו בתחושת הביטחון האישי שלהם נסדק, והם חשים פחות בטוחים, פחות נהנים מתחושה של שליטה בענייניהם. כך גם במקרה הנוסף של גניבת הפלאפון, כאשר מתלוננת מהלכת ברחוב ומשוחחת בטלפון שערכו רב, והטלפון נלקח ממנה שלא ברצונה, כאשר שלושה נמלטים מהמקום.

התנהגות שכזו הינה חמורה, ויש להטיל עונש על המבצעים אותה, זאת בשל עיקרון הגמול בגין מעשים אלו, וכן בשל האינטרס בהרתעתם של אחרים מלבצע עבירות דומות.

בנסיבות שבפניי מדובר באדם צעיר שחלקו בביצוע העבירות משני, הוא לא זה שנטל ו/או חטף את הטובין שנגנבו, ונראה כי היה נתון תחת השפעה של אדם אחר שהינו בגיר, יליד שנת 1988, הינו הדמות המרכזית בביצוע העבירות, כאשר אותו אדם נדון ונגזר דינו למאסר בפועל.

הנאשם שבפניי, הגם שביצע עבירות חמורות, הרי שהינו אדם צעיר ללא עבר פלילי, והתרשמתי כי עמדת שירות המבחן כי ביצע את העבירות על רקע היותו מושפע ובעל אופי חלש ונגרר, הינה נכונה, וכן התרשמתי כי ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן כחריג יוצא מן הכלל, זאת בכדי לסייע בעניין גיוסו לצה"ל, כאשר יש בגיוס לצה"ל להוות מסגרת נורמטיבית וחשובה לשיקומו של הנאשם ושילובו במערך החיים התקינים במדינה. לכך יש חשיבות לענייניו של הנאשם וגם לחברה כולה, שכן שיקומו שלו, יש לו להשליך גם על הסובבים אותו.

לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים בתיק שבפניי, אני קובע כי הכרעת הדין מיום 28.04.2010 מבוטלת בזה, ואני קובע כי אף שהנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו הוא לא יורשע בדין.

הנאשם יבצע של"צ בהיקף של 180 שעות בתיכון מקיף "רבין" בבאר שבע בתפקידי אבטחה, וכן בתקופת ביצוע השל"צ יופיע לשיחות ו/או ישתתף בשיחות כפי שיורה לו שירות המבחן.

היה והנאשם יגוייס לצה"ל, הרי שתותאם עבורו על ידי שירות המבחן תוכנית של"צ המתאימה לשירותו הצבאי.

הסנגור יודיע לבית המשפט עד 15.12.2010 אם יסתייע גיוסו של נאשם זה לצה"ל, ואם קיים מועד גיוס, וימציא אסמכתאות לכך.

ניתנה והודעה היום י"א חשון תשע"א, 19/10/2010 במעמד הנוכחים.