מדינת ישראל נ' אילה

בפני

סגן הנשיאה אייל אברהמי

הכרעת דין

1.אני מחליט להרשיע את הנאשמת בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום.

2.ביום 4.4.04 סיור משטרה הגיע לביתה של הנאשמת שם נראתה עובדת זרה, שפרטיה בכתב האישום (להלן העובדת הזרה) כשהיא יושבת על הרצפה ומנקה ארון מטבח בביתה של הנאשמת. העובדת הזרה שמה אוסמה סהב מוחמד מחזיקה תעודת זהות ירדנית והיא ילידת שנת 79, בהתאם לתעודת עובד הציבור (ת/4) ולרשימת העובדים הזרים (ת/3). אין מחלוקת שהעובדת הזרה מתגוררת בשכונת גילה בסמוך לבית הפירות כאשר היא נשואה לתושב ישראל וחמיה עובד במכולת בשכונה.

3.כעולה מדוח המשטרה בזמן שנמצאה העובדת הזרה בבית הנאשמת לא היתה הנאשמת בבית. השוטר רס"ל סבטו אבי התקשר לבעלה של הנאשמת, ולאחר מכן התקשר לנאשמת באמצעות הפלאפון שהבעל מסר לו. לאחר מכן ולדרישת המשטרה הגיעה הנאשמת לביתה והענין הועבר לטיפול מפקחי התמ"ת שנקראו על ידי המשטרה.

4.מהנאשמת נגבתה עדות באותו מעמד. היה זה כעולה מהרישום בהודעה (ת/4) בשעה 11.10 בבוקר. מהודעה זו (ת/4) עולה כי העובדת הזרה, באה לביתה של הנאשמת לעזור לה בנקיונות לפני פסח (ת/4 ש' 8) . עוד עולה מההודעה כי בעת שהגיעה המשטרה הנאשמת לא היתה בבית והשוטרים התקשרו אליה כדי שתבוא (ת/4 ש' 10-11). נציין כי בעדותה בפנינו היום טענה הנאשמת, כי היתה בבית בעת שנערך הביקור של השוטרים וכי ההודעה שנגבתה ממנה היתה בשעות הערב. את הדברים האחרונים מסרה, אחרי שהעידה כי בשעות היום היא עובדת, למצער עד השעה 14.00 בסוכנות היהודית כעובדת ניקיון ומלצרית (כעולה מהתעודה שהוגשה לנו נ/1). טענת הנאשמת כי לא היתה בבית וכי העדות שנגבתה ממנה היתה בערב, אינה מתיישבת עם הדברים שעולים מתוך דוח הפעולה של השוטר (ת/1), לא מתיאור המקרה שנרשם על ידי החוקר רחמים עוזי (ת/2) ואף לא מההודעה שנגבתה ממנה על ידי החוקר בן דוד רמי (ת/4).

5.טענת הנאשמת לפיה העובדת הזרה לא עבדה אצלה בבית אלא סייעה לה קלות, כסיוע שמקובל בין חברים, אינה מתיישבת עם העובדה שהעובדת הזרה נמצאה בבית לבד, בשעה שהנאשמת אינה בבית. היא גם אינה מתאימה לסוג העבודה בה עבדה העובדת הזרה – ניקיון ארונות המטבח כאשר היא נמצאה כאמור, יושבת על הקרקע ומנקה את הארונות. טענה זו של הנאשמת אף אינה מתיישבת עם הדברים שמסרה העובדת הזרה (ת/5) ולפיה מדובר בעבודות ניקיון, אותם התבקשה לבצע תמורת 100 ש"ח. נציין כי "החברות" עליה מדברת הנאשמת בהודעה הינה כך עולה מההודעה (ת/4) עם חמיה של העובדת הזרה, ולא בהכרח עם העובדת הזרה עצמה, שכפי שהתרשמנו הינה צעירה מהנאשמת בשנים רבות (בהתאם לת/3 ות/4 העובדת הזרה הינה ילידת 1979).

6.מסקנתנו מהמקובץ לעיל הינה כי הנאשמת לא אמרה את האמת ועדותה לא עשתה עלינו רושם מהימן.

7.לטענת ב"כ הנאשמת הנאשמת לא ידעה כי העובדת הזרה אינה מורשית לעבוד בישראל והיא סברה שהיא ישראלית כמו בעלה, חמיה וילדיה. אנו מעדיפים את הדברים העולים מתוך ההודעה ת/4 וממה שנרשם בראיות האחרות שהוגשו.

לטענת ב"כ המאשימה חלה על הנאשמת החובה לבדוק שאכן העובדת היתה מורשית לעבוד בישראל.

8.אכן אין מדובר במקרה הרגיל בו אוסף מעביד עובד שהוא אינו מכיר, ואזי חלה עליו החובה לבדוק האם האיש מורשה לעבוד בישראל. במקרה זה יש היכרות קודמת בין הנאשמת לבין העובדת הזרה. יחד עם זאת, דווקא בגלל היכרות זו ידעה הנאשמת, או היה עליה לדעת, כי העובדת הזרה אינה ילידת ישראל. אכן רבים גרים בתוך ישראל והם אינם אזרחי או תושבי ישראל, ובפרט בירושלים. ההיכרות של הנאשמת עם חמיה של העובדת הזרה ומשפחתו צריכה היתה לעורר בליבה ספק האם העובדת הזרה שהצטרפה למשפחה עם חתונתה (היא היתה כבת 25 במועד נשוא כתב האישום) היא אזרחית ישראל או תושבת המורשית לעבוד בישראל. הנאשמת לא בדקה ענין זה והתעלמה ממנו. מדובר, אפוא, בעצימת עיניים. בנסיבות אלה התקיים, לדידי, היסוד הנפשי, לביצוע העבירה נשוא כתב האישום.

סוף דבר

9.אני קובע כי הנאשמת העסיקה את העובדת הזרה ביום 4.4.04 בעבודות ניקיון בביתה, וכי לעובדת הזרה לא היה אותה עת היתר עבודה, ולפיכך נעברה ע"י הנאשמת העבירה נשוא כתב האישום.

ניתנה היום, כ' אדר א תשע"א , 24 פברואר 2011, בהעדר הצדדים