מדינת ישראל נ' אוחיון

פסק דין

המשיב, תושב אילת, יליד 1980, נתפס כשהוא נוסע במכונית בשעת לילה מאוחרת מאוד באילת ובבדיקת נשיפה נמצא בדמו ריכוז של 310 מק"ג, שעה שהמקסימום המותר (לצורך אכיפה) הינו 290 מק"ג.

הוא הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה באילת.

בפתח הדיון הודה המשיב במיוחס לו והצדדים הודיעו כי הגיעו להסדר טיעון לפיו ייפסל רישיונו לשישה חודשים, יוטל עליו קנס וכמו כן תוטל עליו פסילה על תנאי.

בגזר הדין המפורט בחן בית המשפט קמא, כב' השופט אלון אופיר, את נסיבותיו המיוחדות של המשיב, את העובדה שרמת האלכוהול שנמדדה הייתה אך במעט מעל המותר ובשקלול הכולל שינה מהסדר הטיעון המוסכם והטיל עליו עונש פסילה בפועל של 8 חודשים, ולא שישה חודשים, אולם, סיווג את הפסילה באופן שזו לא תחול על רכיבת אופנוע הדורשת רישיון מסוג א1.

שאר רכיבי הענישה בגזר הדין היו בהתאם להסדר הטיעון.

בפני ערעור המדינה על רכיב הפסילה בפועל ככל שהדברים אמורים בסיווג של הפסילה שקבע בית המשפט קמא.

לטענת המדינה לא היה מקום לסטיית בית המשפט מהסדר הטיעון ובאופן כללי לא היה מקום לאמצעי זה של סיווג הפסילה בנסיבות העניין.

המשיב שטען לעצמו היום, בדרך ראויה ועניינית, מציין כי המדובר היה באירוע חד פעמי, שעה שנהג במכונית בשעת לילה מאוחרת מאוד וכי המדובר היה כאמור בסטייה קלה מאוד מהרף המותר.

לדבריו, וכפי שהדברים צוינו בגזר הדין, הוא מפרנס את משפחתו בעבודתו כנהג שליחויות על קטנוע בעיר אילת והסיווג שסיווג בית משפט השלום את הפסילה איפשר לו מצד אחד להמשיך להתפרנס ולפרנס את משפחתו ומצד שני החמיר עמו, מעבר להסדר המוסכם (8 במקום 6 חודשים) ביחס לנהיגת מכונית לבילוים או לכל צורך אחר שאינו צורך העבודה המידי בנהיגת הקטנוע בשעות הבוקר.

לאחר שבחנתי את הדברים, החלטתי בסופו של יום שלא לשנות מגזר הדין קמא.

ככלל, מסכים אני עם עמדת המדינה בערעור זה כי על בית משפט לתעבורה למעט ככל הניתן בסיווג עונש של פסילת רישיון בין סוגי רכב שונים.

אכן, אילו אני שופט בית המשפט קמא יתכן והייתי נמנע מהסיווג עליו הורה בית משפט השלום.

אולם, נימוקי בית המשפט קמא בגזר דינו, בעניינו של המשיב אינם בלתי סבירים.

בית המשפט קמא איזן נסיבותיו האישיות המיוחדות של המשיב, הרף הנמוך של המעשה שהורשע בו, העובדה שהעבירה בוצעה בנהיגת לילה במכונית, העובדה שאין למשיב הרשעות קודמות מסוג זה ומכל אלה הסיק אפשרות לאיזון של התייחסות שונה לאפשרות הנהיגה בקטנוע, לצורך עבודה ולצורך פרנסת המשפחה, בשעות הבוקר.

כאמור לעיל, אילו אני ישבתי לדין, בהליך קמא, יתכן ונקודת האיזון שהייתי בוחר בה הייתה שונה.

ברם, במכלול הנסיבות אינני מוצא כי גזר הדין קמא נמנע על אחד החריגים שבהם תתערב ערכאת הערעור בערעור שמגישה המדינה כנגד גזר דין של הערכאה הדיונית.

לא מצאתי כי המדובר בסטייה קיצונית או בלתי נסבלת מרף הענישה המחייבת התערבות ערעורית, וזאת במיוחד שעה שהמדובר בערעור שמגישה המדינה נגד המשיב לאחר שהיה לו יומו, והיה לה יומה, בבית המשפט.

סוף דבר – מהנימוקים המפורטים לעיל, אני דוחה את הערעור.

ניתנה והודעה היום ח' ניסן תשע"ג, 19/03/2013 במעמד הנוכחים.