מדינת ישראל נ' אדם(עציר)

גזר - דין

פתח דבר:

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן בשנית (ב.מ.1) הנאשם הינו אזרח סודני שהסתנן לישראל. ביום 27.5.11 בסמוך לשעה 13:30 ברח' נווה שאנן 26 בתל אביב תקף הנאשם את המתלונן לאחר שנתפתח ביניהם ויכוח. הנאשם דקר באמצעות אולר את המתלונן מספר דקירות בחלקי גופו השונים. המתלונן פונה מחוסר הכרה לבית החולים איכילוב, שם קיבל טיפול רפואי, במהלכו עבר דום לב והחייאה, נותח והועבר מונשם לטיפול נמרץ. המתלונן איבד את מאור עיניו.

הסדר הטיעון:

על פי הסדר הטיעון שנחתם בין הצדדים (ב.מ.2), הודה הנאשם והורשע בכתב האישום המתוקן. התביעה עתרה לעונש מאסר לריצוי בפועל למשך 5.5 שנות מאסר ואילו ההגנה עתרה לעונש קל לאין שיעור. על פי הסדר הטיעון יגורש הנאשם מן הארץ.

המאשימה:

התובעת המלומדת, עו"ד טל בנאי גת, הדגישה בטיעוניה לעונש חומרת מעשיו של הנאשם אשר תקף באכזריות את המתלונן וגרם לו לפציעות חמורות וקשות ורק בנס ניצלו חייו. כיום, המתלונן הינו עיוור כתוצאה מהפציעה שגרם לו הנאשם. התובעת המלומדת ציינה את הצורך בענישה ממשית של הנאשם טרם גירושו מן הארץ. כמו כן, ציינה את הנתונים שהובילו להסדר הטיעון, וביניהם הודיית הנאשם באשמה, נטילת אחריות על שכמו והחיסכון בזמן שיפוטי ובהעדת עדים שהינם פליטים וקיים קושי לאתרם. התובעת המלומדת ציינה את הסכמת המתלונן להסדר הטיעון ועתרה להשית על הנאשם את הרף הגבוה של הענישה, חמש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל.

ההגנה:

סניגורו המלומד של הנאשם, עו"ד עלאא מסרוואה, הדגיש תחילה את רצונו של הנאשם לעזוב את הארץ בחזרה לסודן בהקדם האפשרי. מעל לכך ציין, כי המדובר היה בויכוח בין שני שיכורים, אשר התלהט והנאשם פעל כשפעל. הנאשם הינו אזרח סודן, נמלט מארצו לישראל עקב היותו בסכנת חיים, ושוהה בארץ מזה כשנתיים. לנאשם אין עבר פלילי, ברצונו לשוב לארצו ולמשפחתו, והינו מביע צער וחרטה על מעשיו. הסניגור המלומד עתר לעונש מתון. הסניגור המלומד הגיש פסיקה התומכת בעתירתו.

דיון:

הנאשם – שהינו שוהה בלתי חוקי שהסתנן ארצה מסודן - תקף את המתלונן באכזריות ובבוטות מאין כמותה, וזאת לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים.

הנאשם שלף נשק קר שבידיו וחורר את גופו של "יריבו" ללא רחם. הנאשם נטש את המקום כשהוא מותיר את המתלונן מתבוסס בדמו, ורק תושיית עוברי אורח הצילה חייו של המתלונן, משאלו הזעיקו כוחות ההצלה. הנאשם גרם למתלונן נזק קשה וממשי. המתלונן נותר עיוור כתוצאה מהפציעה וביכולתו לזהות אך צללים (ראה מסמכים רפואיים שהוגשו בעניינו ג/1).

המדובר בעבירת אלימות חמורה ובזויה.

מעשי אלימות כגון דא ראויים לענישה ברורה ומרתיעה כלפי מי שמסכן שלום הציבור בטבורה של עיר. בית המשפט יוכל ליתן ידו במלחמה בתופעת האלימות רק על ידי ענישה ברורה ומשמעותית.

בית המשפט העליון חזר ושנה בפסיקתו על הצורך להחמיר עם מבצעי עבירות אלימות. כך למשל קבע כבוד השופט לוי בע"פ 1463/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) מיום 15.6.09 כדלהלן:

"בשנים האחרונות התברר כי גילויי האלימות בחברה הישראלית שוב אינם נחלתם של יחידים, ולעתים תכופות, תכופות מדי, נעשה שימוש גם בכלי נשק חמים וקרים. את מחירה של אלימות זו שילמו רבים בחייהם, ואחרים נושאים את צלקותיה על גופם. למרבה הדאבה באותה אלימות נוטלים חלק גם בני נוער. רבים מאלה מגיעים למקומות בילוי (ולעתים אף למוסדות חינוך!) כשהם מצוידים בכלי משחית, בהם אינם מהססים לעשות שימוש כדי ליישב את מה שנראה בעיניהם כ'סכסוך'...

אולם, לא רק עניינו של  המשיב עומד בפני בית המשפט, אלא גם עניינו של הקורבן ועניינו של הצבור כי מערכת אכיפת החוק תנקוט בצעדים ממשיים למיגור תופעת האלימות, עמה אין חברה מתוקנת יכולה להשלים. כאמור, רבים חוטאים ב'תופעת הסכינאות', ולאחר שהתרענו מפניה כה רבות, נדמה כי הגיעה העת שלא להסתפק במלות גינוי ובמסרים חינוכיים צופים פני עתיד, אלא לנקוט ביד קשה כלפי העבריינים בתחום זה, ואם בדרך זו תימנע ולו פגיעה אחת בחיי אדם, דיינו".

[ראה עוד בעניין זה: ע"פ 7901/10 מיכאל עלפי נ' מ"י (לא פורסם) מיום 19.7.11; ע"פ 3277/10 מוחמד אלסעד אגבריה נ' מ"י (לא פורסם) מיום 2.2.11; ע"פ 7878/09 מ"י נ' פלוני (לא פורסם) מיום 3.8.10; ע"פ 5817/09 ראמי גמהור נ' מ"י (לא פורסם) מיום 22.6.10; ע"פ 6910/09 איברהים הדרה נ' מ"י (לא פורסם) מיום 9.5.10; ע"פ 6636/09 טיגאב וואסה נ' מ"י (לא פורסם) מיום 26.4.10; ע"פ 10580/08 יוסף אמר נ' מ"י (לא פורסם) מיום 2.2.10; ע"פ 2349/09 נורית יפרח נ' מ"י (לא פורסם) מיום 28.1.10; ע"פ 8631/09 מייקל טקיאה נ' מ"י (לא פורסם) מיום 13.1.10].

מן העבר השני, עומדים לטובת הנאשם הנתונים אותם היטיב להדגיש סניגורו המלומד, עו"ד מסרוואה, וביניהם היות הנאשם אזרח סודן, אשר מעוניין לשוב לארצו בהקדם ולהיות מגורש מן הארץ. הנאשם הודה באשמה, נטל אחריות על שכמו והביע חרטה על מעשיו. בנוסף, הוביל הנאשם לחסכון בזמן שיפוטי.