מדינת ישראל נ' אברזיל(עציר)

החלטה

בפני בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"א – 1996. [להלן:"החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט נכבד זה המייחס לו עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, מסוג קנאבוס ובמשקל של כ – 22 גרם, החזקת כלים להכנת סם, החזקת חצרים לעישון והספקת סמים מסוכנים.

בכתב האישום נטען כי הנאשם החזיק בביתו סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל של 22 גרם וכן כלי מאולתר "באנג" המשמש להכנת סם מסוכן. עוד נטען בכתב האישום כי ביום 23.07.2010 הרשה המשיב לשלושה אחרים להשתמש בדירה השייכת לו להכנת סם מסוכן ולצריכתו ובאותו מעמד סיפק המשיב חלק מהסם לשניים אחרים.

בחנתי את תיק החקירה ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה בכך שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו.

העובדה שהמשיב החזיק כ – 22 גרם סמים מסוג קאנבוס יוצרת חזקת מסוכנות. אמנם כמות הסם הינה מעט מעבר לכמות המוכרת כסם לשימוש עצמי ויתכן ובנסיבות אלה יצליח המשיב להוכיח במסגרת התיק העיקרי שמדובר בסם לשימוש עצמי. ואולם, עניין זה ייבחן במסגרת התיק העיקרי.

העובדה שהספקת הסם נעשתה במסגרת "אחוות נרקומנים" איננה פוטרת את המשיב מהמיוחס לו בכתב האישום. סבורני כי בנסיבות העניין קיימות ראיות לכאורה גם לביצוע עבירה של הספקת סמים מסוכנים.

הטענה העיקרית שהעלה הסניגור הינה טענת אפליה, לאור כך שכנגד המשיב הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים וכנגד אחר (אמין אבו פאחר) לא הוגשה בקשה דומה למרות שהחשדות כנגד השניים - דומים.

בחנתי את טענת האפליה ולא מצאתי שיש מקום לקבלה. סבורני שיש הבדלים משמעותיים בין השניים ואפרט חלק מההבדלים אשר הובילו את המבקשת לנהוג בעניינו של המשיב כפי שנהגה, להבדיל בעניינו של האחר.

ההבדל הראשון – הסמים נתפסו בחצריו של המשיב ולא בחצריו של האחר.

ההבדל השני – כמות הסם שהחזיק המשיב הינה כמות שלא לצריכה עצמית ואילו כמות הסם שהחזיק האחר הינה כמות סם לצריכה עצמית. האחר החזיק כ – 12 גרם סם מסוג קנאבוס.

ההבדל השלישי – קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע עבירה של הספקת סם ואילו לגבי האחר הראיות חלשות יותר ויתכן שמדובר רק בנסיון לביצוע עבירה של הספקת סם.

ההבדל הרביעי – עברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל 11 הרשעות בעבירות שונות, בין היתר שימוש בסמים לצריכה עצמית, שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, גניבה, הסגת גבול, היזק לרכוש במזיד, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר וכיוצא בזה עבירות נוספות. כנגד המשיב תלויים ועומדים 2 מאסרים מותנים ברי הפעלה. כנגד האחר קיימת הרשעה אחת בעבירה של תקיפה ולאחר אין כל עבירות בתחום הסמים.

לפיכך ומכל המקובץ, סבורני שבדין עשתה המבקשת הבדל בין המשיב לבין האחר, שכן המסוכנות הצפויה מהמשיב הינה גבוהה בצורה משמעותית מעבר למסוכנות הצפויה מהאחר. את הדברים ניתן ללמוד מכמות הסם שנתפס אצל המשיב אשר יוצרת חזקת מסוכנות, ומעברו הפלילי המכביד של המשיב והמאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגדו.

בנסיבות העניין, מתקיימות ראיות לכאורה ואף מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות. בהתחשב בכמות הסם (כ – 22 גרם) ובהתחשב בסוג הסם (סם מסוג קנאבוס) ובהתחשב בכך שההספקה נעשתה באופן של "אחוות נרקומנים", מצאתי להיעתר לבקשה החלופית של הסניגור ולהורות לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המשיב על מנת לבחון האם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

אומר כבר עתה כי על לו למשיב לפתח ציפיות כלשהן מהעובדה שביהמ"ש ביקש את הגשת התסקיר.

לנוכח האמור לעיל ובטרם תינתן החלטה סופית בבקשה, יש מקום, בנסיבות הענין, להורות על הגשת תסקיר מעצר על פי הקבוע בסעיף 21 א' לחוק, שלפיו יבדוק שירות המבחן את נסיבותיו האישיות של המשיב, משמעות מעצרו וימליץ ככל שיש בידו לעשות כן על חלופות מעצר ו/או תנאים מיוחדים לשיחרורו של המשיב בערובה והפיקוח עליהם.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לשירות המבחן.

לפיכך ומכל האמור הנני מורה על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.

הנני קובע להמשך דיון בפני השופט התורן, לאחר קבלת תסקיר מעצר, ליום 11.08.2010 בשעה 09:00.