מדינת ישראל נ' אביטן(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב שבפניי הוגש כתב אישום, בת.פ. 23098-01-11, בו מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 192, 379 ו- 334 + 335 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 6/1/11 במהלכו, תוך כדי עימות בין נהגים על רקע כניסה / יציאה מהחניה של בניין הנמצא בעכו, רח' אברהם דנינו 8, ניגש המשיב אל מר ערן אדרי (להלן: "המתלונן"), שנהג ברכבו ביציאה מהחניה והלם בפניו באגרופו, זאת בתגובה לכך שהמתלונן לא פינה למשיב מקום מעבר לרכבו, עת המשיב רצה להיכנס עם רכבו לחניה ובהמשך, כשהמתלונן יצא מרכבו כדי להרחיק את המשיב, תקף המשיב את המתלונן במכות ואגרופים בחלקי גופו השונים תוך שהוא מאיים עליו באומרו לו "זה היום האחרון שלך בחיים, היום אתה מת" ובהמשך ניגש לתא המטען של רכבו, הוציא מתוכו חפץ קהה, חזר אל המתלונן והלם בראשו באמצעות החפץ הקהה וכתוצאה מכך נגרם למתלונן חתך באורך של 5 ס"מ בקרקפת והוא נזקק להדבקת הפצע.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 23098-01-11.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

מהוראות סעיף זה עולה כי כדי שבימ"ש יורה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים עליו להשתכנע כי מתקיימת, במקרה הקונקרטי הנדון בפניו, אחת מעילות המעצר המפורטות בסעיף 21 (א) לחוק המעצרים וכי יש בנמצא ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם. בהעדר עילת מעצר ו/או ראיות לכאורה, אין ביהמ"ש מוסמך להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, תהא חומרת העבירה אשר תהא. גם לאחר שביהמ"ש משתכנע כי מתקיימת עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה, לא יורה ביהמ"ש על מעצרו של הנאשם אם "ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה". כך מורה לנו סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים.

3.הנה כי כן, לצורך מתן החלטה בבקשה שבפניי שומה עליי לבדוק אם מתקיימת עילת מעצר ואם ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב ואם התשובה לשתי השאלות הנ"ל חיובית, שומה עליי לבדוק את קיומה של חלופת מעצר ראויה.

א.אשר לקיומה של עילת מעצר- לאור העובדה שהמשיב מואשם בין היתר גם בביצוע עבירה לפי סעיף 334 + 335 (א) (1) לחוק העונשין ולאור הוראות סעיף 21 (א) (1) (ג) (4) לחוק המעצרים, חזקה שמתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, המוכרת כ"עילת המסוכנות". חזקה זו ניתנת אמנם לסתירה, אולם אני מסופק אם לאור נסיבות המקרה, כפי שהן עולות מחומר החקירה, עלה בידי המשיב לסתור חזקה זו. אני סבור שמן הראוי שמידת מסוכנותו של המשיב תיבדק ע"י שירות המבחן.

ב.אשר לקיומן של ראיות לכאורה – עיינתי בחומר החקירה המצוי בתיק החקירה שהוצג לעיוני ונוכחתי לדעת שיש בנמצא ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בכל העבירות בהן הוא מואשם.

לא נעלמו ממני הטענות שהעלה הסניגור בהתייחס לעדויות המצויות בתיק החקירה ולסתירות הקיימות לכאורה, אולם יש לזכור שבשלב זה, של דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אין זה מתפקידו של ביהמ"ש להכריע בשאלות של אמינות ו/או מהימנות. זאת יעשה המותב שבפניו יידון התיק הפלילי. בשלב זה די בכך שיש בנמצא, בחומר החקירה, עדויות, שאם תמצאנה אמינות ע"י המותב שידון בתיק הפלילי, יהיה בהן די כדי להביא להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וכאלה ישנן בתיק החקירה.

ג.אשר לקיומה של חלופת מעצר- הסניגור הציע, למקרה ואקבע כי מתקיימת עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה, לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו, המתגוררים בעכו, רח' אברהם דנינו 26/8. האם זו חלופה ראויה? אינני בטוח. רבות דובר בפסיקה על הבעייתיות שבשחרור למעצר בית בבית קרובי משפחה מדרגה ראשונה, מה גם שבית הוריו נמצא בסמוך למקום מגורי המתלונן. סבורני שגם עניין זה מן הראוי שייבדק ע"י שירות המבחן.

4.סיכומו של דבר ולאור האמור בסעיף 3 (א) ובסעיף 3 (ג) דלעיל, אני מורה על קבלת תסקיר מעצר. שירות המבחן מתבקש לבדוק הן את מידת מסוכנותו של המשיב והן את טיבה של חלופת המעצר שהוצעה או של כל חלופה אחרת, שתוצע לשירות המבחן.

נדחה להמשך, לאחר קבלת תסקיר מעצר, ליום 10/2/11, שעה 14.00.

יש לזמן את המשיב באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תשע"א, 18/01/2011 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

לתשומת לב שירות המבחן – המשיב נתון במעצר בבית מעצר קישון.

הוקלד על ידי: רונית דיגורקר