מדינת ישראל נ' אבוחצירה(עציר)

החלטה

נגד המשיב, שמואל בן אליהו אבו חצירה, הוגש כתב אישום שמייחס לו עשרות עבירות של הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות, ניסיון להונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, וניסיון קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, החזקת ציוד לזיוף כרטיסי חיוב, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף, התחזות לאדם אחר, קשירת קשר לפשע, היזק בזדון, גניבה ושיבוש מהלכי משפט.

מדובר בעבירות שבוצעו לאורך תקופה של כשנה במסגרתה נהג המשיב לזייף כרטיסי אשראי ולבצע שימוש בכרטיסי אשראי מזויפים כאשר היקף פעולות ההונאה הגיע לכדי כ- 120,000 ₪.

בתחילת הדיון הודה הסניגור כי קיימות ראיות לכאורה ועל כן התמקדו הצדדים בעיקר בשאלת התאמתה של חלופת המעצר שהוצעה כתחליף לאפשרות של מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו.

עמדת המבקשת

עמדת המדינה היתה שקיימת מסוכנות רבה לרכוש הציבור מהמשיב היות והוא פעל לאורך תקופה ארוכה ובשיטה מתוחכמת. בנוסף, צויין כי למשיב עבר פלילי והעבירות הנוכחיות בוצעו כאשר שני מאסרים על תנאי ברי-הפעלה מרחפים מעל ראשו. הובע חשש לשיבוש מהלכי משפט וסיכון להימלטות. זאת לאור אורך תקופת ביצוע העבירות, העובדה שחלק מהמעורבים בפרשה הינם חברים קרובים של המשיב ושהוא הורשע בעבר בעבירות מתחום הפגיעה במהלכי משפט. נטען כי לא קיימת חלופת מעצר ראויה כלשהי המסוגלת לאיין את מסוכנותו של המשיב, או את החשש כי ישבש מהלכי משפט או ימלט מפני הדין.

במהלך הדיון הוגש גזר דין בו הושת על המשיב מאסר בר הפעלה של 16 חודשים (ת.פ. (ת"א) 2345/05, מיום 2.9.05). כמו כן, הצביעה באת כוח המדינה על החלטה לגבי המשיב משנת 2003 בה הוחלט לעצרו עד תום ההליכים (יצויין כי עיון באותה החלטה מעלה כי לא נדונה חלופה ספציפית ובכל מקרה לא פורטה חלופה כאמור במסגרת אותה החלטה (ב"ש(ת"א) 3065/03 מיום 29.6.03)). הוסף כי למשיב עשר הרשעות קודמות כאשר שתי האחרונות הינן בעבירות דומות של הונאה וזיוף. עוד הוסף כי תוך שנה מיום שחרורו ממאסרו האחרון שב המשיב לביצוע עבירות דומות למרות שמעל ראשו ריחף מאסר מותנה בר הפעלה. צויין שבתסקיר הועלה חשש מפני דפוס התנהגות של חזרתיות ועל כן נטען שאין להתייחס להמלצתו של שירות המבחן לנקוט בחלופת מעצר שנבדקה, שכן על פי הטענה שירות המבחן לא בחן את הדברים לעומקם.

בא כוח המשיב מיקד את טענותיו בנושא החלופה שהוצעה ותוך כדי הוסיף הערות מספר כי לגישתו חומר הראיות אינו מבסס סכנה רבה מהמשיב. הוא הוסיף שרוב הראיות מבוססות על עדים שאינם ניתנים להשפעה, כגון שוטרים וקבט"ים של חברות האשראי וראיות צילומיות. נטען שגם עילת המסוכנות אינה בעוצמה שיש להורות בגינה על מעצר עד תום ההליכים היות ונטען כי מדובר בעבירות רכוש לא מתוחכמות "לאור העובדה שהנאשם רכש מוצרים ללא כל תחפושת, רואים אותו באופן חופשי....". צויין בנוסף מצבו הרפואי של המשיב, שהינו נכה בשיעור של 100% על פי דיווחי הביטוח הלאומי (סומנו "1"). נטען שהחלופה שהוצעה ראויה ויש בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. הסניגור הוסיף ופירט שהמשיב ישהה, יחד עם אשתו וילדתם, בדירת מרתף המחוברת לדירת אחיו כאשר אין לאותה דירה יציאה נפרדת. נטען גם שיש לקחת בחשבון שחלופת המעצר תרחיק את המשיב לעיר אשדוד לתקופת משפטו. נטען שהמפקחים המוצעים הינם כולם אנשים נורמטיביים ורציניים המוכנים גם לממן מכספם כל טיפול שידרש למשיב בתקופה זו.

דיון

המשיב נשלח לביצוע תסקיר מעצר. בתסקיר שהוגש ביום 24.1.10 תוארו קורות חייו וצויין גם עברו הפלילי (בניגוד לטענת המדינה לפיה לא נשקל עברו של המשיב כראוי– ראו פסקה אחרונה בעמ' 1). אכן, התרשמו נציגי השירות כי "עבירותיו בעבר משקפות התנהגות חזרתית שמקורה בצרכיו לחוש בעל ערך ולפתח ריגושים בחייו" (פסקה 4 לתסקיר).

נציגי שירות המבחן שוחחו עם המשיב ונפגשו גם עם שני האחים ואשתו של האח אשר הוצעו כמפקחים פוטנציאליים. כפי שצויין בתסקיר מסקנת התסקיר היתה "התרשמנו מאנשים אשר מקיימים אורח חיים נורמטיבי, יציב וערכי ובעלי יכולת להקטין את האפשרות להישנות העבירות". נציגי שירות המבחן העריכו בסופו של עניין שחלופת מעצר בבית אחיו בתנאים שפורטו תהווה "מסגרת מציבת גבולות, תומכת ומכילה בשילוב פיקוח מעצר בו ישתתף בשיחות פרטניות שיבחנו את מצבו הרגשי והתפקודי ובהתאם לכך תגובש תכנית טיפולית עתידית עבורו [ש]יש בה כדי להקטין את האפשרות להשנות עבירות במסגרת מעצר הבית" (פסקה לפני אחרונה, עמ' 2). לאור זאת, המליץ שירות המבחן על אימוץ חלופת המעצר שהוצעה.

ראיות לכאורה

היות והסניגור הסכים כי קיימות ראיות לכאורה, אין צורך לדון בסוגיה זו.

מסוכנותו של המשיב לרכוש הציבור וקיום עילת מעצר

המשיב מהווה סיכון משמעותי לרכוש הציבור וקיימת עילת מעצר מפאת מסוכנות זו. עיון באישומים מעלה כי העבירות המיוחסות למשיב נעשו באמצעות כרטיסי אשראי מזוייפים ומעשי מרמה רבים. העבירות בוצעו בתחכום, באופן שיטתי, בהיקף ניכר והצריכו התארגנות משמעותית. ככאלה הן שייכות לקבוצת עבירות הרכוש שנקבעו בב"ש 5431/98 רוסלן נ' מדינת ישראל (פ"ד נב(4) 268) כמצדיקות מעצר עד תום ההליכים.

חלופת מעצר

גם אם קיימת עילת מעצר, יש מקום לבדוק אם החלופה שהוצעה מסוגלת לאיין את מסוכנותו של המשיב. יוער כי עילת המעצר המרכזית שנטענה הינה מסוכנות והעילות האחרות שצויינו (סעיף 10 ב. לטיעוני המבקשת) מתבססות על הערכה שמסתמכת על אופיין של העבירות בהן הואשם המשיב ולא חשש ספציפי. עוד יצויין כי באת כוח המבקשת לא חזרה בדיון על הטענות בנושאים אלו (עמ' 6-7 לפרוטוקול).

כל צד הביא פסיקה התומכת בעמדתו (התביעה - בש"פ 11136/03; בש"פ 6422/07; בש"פ 6869/02; בש"פ 1634/04; ובעיקר בש"פ 9095/03 שניתנה ביום 26.10.03 בעניינו של המשיב על ידי בית המשפט העליון, שם הוחלט שאין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים בעניינו דאז). מנגד בא כוח המשיב איזכר שורה של מקרים בהם הוחלט על שחרור לחלופת מעצר (בש"פ 581/03; ב"ש (חי') 1652/01; ב"ש (י-ם) 6638/05; ב"ש (ב"ש) 21726/00).

השאלה העיקרית היא האם יש מקום לקבל את המלצת שירות המבחן כאשר ברור שאין בית המשפט חייב לקבל את האמור בתסקיר המעצר, אולם יש להתייחס להמלצות בכובד ראש היות וניתנו על ידי אנשי מקצוע אשר ערכו בדיקה מפורטת של המשיב והמפקחים. נבדקה החלופה הספציפית שהוצעה והמפקחים הפוטנציאליים שנמצאו בעלי מסוגלות לאיין את מסוכנותו של המשיב, לדעת שירות המבחן. בנוסף, יצויין כי כל אחד מן המפקחים הפוטנציאליים נחקר במהלך הדיון בפניי. מדובר בבני זוג נורמטיביים, בעלי עסק עצמאי ועוד אח מבני המשפחה שהינו עורך דין ברישיון (שלא עוסק במקצוע). התרשמתי שכל אחד מהמפקחים הבין את כובד התפקיד המוטל עליהם ומהתסקיר התרשמתי שקיים שוני מהותי בין שני האחים הגדולים לבין המשיב אשר מקנה להם יכולת לפקח עליו (עמ' 1, פסקה 3 לתסקיר; עמ' 2 פסקאות 3 – 6 לתסקיר). התרשמתי שהם יעשו כל מאמץ על מנת שלא ייווצר מצב בו ייאלצו לדווח על הפרת תנאי המעצר על ידי המשיב ויפעלו מבעוד מועד על מנת למנוע סכנה כאמור.

עוד יוסף כי נראה שהמבנה הפיסי של החלופה תורם לאפשרות של פיקוח במהלך מעצר הבית. הסניגור הציג שמדובר ביחידת דיור נוספת הנמצאת במרתף ביתם של אחיו של המשיב ואשתו, ללא יציאה נפרדת ושיש כלפיה שליטה מתוך הבית. המדינה לא חלקה על מצג דברים זה.