מדינת ישראל נ' אבו ערקוב(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בדמות החשש להמלטות מאימת הדין ועותר לשחרורו של המשיב בערבויות כספיות אשר יבטיחו את התייצבותו לדיון.

ב"כ המשיב טוען כי עילת המעצר היחידה הקיימת הינה כאמור החשש להמלטות מאימת הדין וניתן לאיינה באמצעות קביעת ערבויות מכבידות. עוד טוען ב"כ המשיב כי יש להשוות את עניינו של המשיב שבפני לעניינו שנעצר יחד איתו באירוע נשוא כתב האישום ושוחרר בהסכמת המשטרה בערבויות כספיות בלבד.

ב"כ המשיב טוען כי משעה שמדובר באותו אירוע יש להשוות את דינם של השניים שאם לא כן הרי שמופלה המשיב שבפנינו לרעה מהאחר.

ב"כ המבקשת מתנגד לשחרורו של המשיב ועותר למעצרו עד תום ההליכים. טוען כי משעה שתלוי ועומד כנגד המשיב מאסר על תנאי הרי שהחשש להמלטות מאימת הדין מתעצם ואינו מאפשר שחרור בערבויות כספיות בלבד. מפנה לעברו הפלילי של המשיב שלחובתו הרשעות קודמות בעבירות שהייה בלתי חוקית לצד עבירות בטחוניות ועבירות כנגד שוטרים.

מפנה לעובדה כי מדובר במשיב שמוכרז כמוגבל כניסה בהיבט הפלילי.

אשר לטענת ההפליה טוען כי קיים שוני מובהק בין עניינו של המשיב שבפנינו לעניינו של האחר בדמות העובדה כי האחר שנעצר יחד איתו וחשוד בעבירת איומים הינו תושב ואזרח מדינת ישראל אשר בעניינו אין כל חשש להמלטות מאימת הדין ולפיכך לא היתה כל הצדקה להמשך מעצרו. בהבדל מהמשיב שבפנינו שהינו תושב שטחים, אשר החשש להמלטות מהדין מובנה בעניינו ולפיכך נעצר.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על שחרורו של המשיב בחלופה ואני מורה על מעצרו עד תום ההליכים.

ראשית אשר לטענת ההפליה לא מצאתי כי מדובר בהפליה פסולה כלל ועיקר אלא בשוני מהותי ורלבנטי המחייב התייחסות שונה לכל אחד מהמעורבים באירוע.

נכון שהשניים נעצרו מלכתחילה באותו אירוע, יחד עם זאת לכל אחד מהם מיוחסות עבירות שונות המצדיקות התייחסות שונה. לחשוד האחר מיוחס חשד לביצוע עבירת איומים והוא תושב ואזרח מדינת ישראל וטוב עשתה המשטרה משעה שהורתה על שחרורו בערבויות שכן לא קמה עילת מעצר בעניינו.

שונים הם פני הדברים בעניינו של המשיב שבפני אשר הינו תושב שטחים, אשר נכנס לתחומי מדינת ישראל שלא כדין ולפיכך חשוד בביצוע עבירת שהייה בלתי חוקית ולצד זאת אף השיב תשובה לא נכונה לשוטר כשנשאל בדבר מקום מגוריו וזאת בכוונה להכשיל את השוטר במילוי תפקידו.

המשיב שבפני מעצם היותו תושב שטחים קמה ועולה עילה ברורה של חשש מהמלטות מאימת הדין, לה גם הסכים בא כוחו בעצמו ועילה זו מצדיקה את מעצרו בהבדל מעניינו של האחר.

לגופו של ענין בהתחשב בעובדה כי כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי ולחובתו עבר פלילי של כניסה לישראל שלא כחוק לצד ביצוע עבירות בטחוניות ועבירות כנגד שוטרים, באתי לכלל מסקנה כי אין די בערבויות כספיות כדי להשיג את תכלית המעצר. הלכה פסוקה היא כי החשש להמלטות מאימת הדין בעניינם של שוהים בלתי חוקיים שמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדם מתעצם לנוכח העובדה כי הם צפויים בנוסף על כל עונש שייגזר עליהם כי יופעל כנגדם גם מאסר על תנאי שנגזר עליהם בגין הרשעה מתיק קודם.

מפסיקת בית המשפט העליון עולה כי גם כאשר אדם נאשם בעבירה של שהייה בלתי חוקית ללא עבירה נילווית, וכאשר בעברו הרשעות מאותו סוג ואף תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, קיימת עילה מובהקת של חשש מהמלטות אימת הדין ואין מקום למתן אמון ולשחרור בחלופת מעצר. (ראה למשל בש"פ 7131/08 כאמל אחמד מיום 26.8.08 ובש"פ 6147/05 תאאר אבו יאסין מיום 30.6.05).

בפסיקה נוספת של בית המשפט העליון נקבע כי כאשר דנים בעניינו של שוהה בלתי חוקי שבעברו הרשעות מסוגים שונים גם כאשר הוא נאשם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בלבד, הרי שקיימת עילת מסוכנות ובשילוב עם החשש להמלטות מהדין אין מקום לשקול חלופת מעצר. (ראה למשל בש"פ 3027/09 אשלמון אפארה מיום 10.5.09).

אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לענין אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

יש לאפשר למשיב 3 שיחות טלפון על חשבון המדינה.

ניתנה והודעה היום י"ח תמוז תשע"א, 20/07/2011 במעמד הנוכחים.