מדינת ישראל נ' אבו בלאל(עציר)

החלטה

1.         בפני בקשה למעצרו של המשיב אקרם אבו בלאל , עד לתום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים( תשנ"ו –1996.

2.         נגד המשיב הוגש כתב אישום בפל 2533-05-11 , המייחס לו אישומים של נהיגה בזמן פסילה ובשכרות הן מכח סירובו לבצע בדיקת נשיפה והן מכח בדיקת המאפיינים שהצביעה על שכרותו, וכן נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מזה 4 שנים וללא ביטוח תקף.

יצויין, כי על פי האמור בבקשה, רישיונו של המשיב נפסל על ידי בית המשפט לתעבורה ברמלה בתיק 20566/06 למשך 6 שנים עקב גרימת תאונת דרכים קשה והפקרה תוך נהיגה בשכרות, בה נחבל אדם חבלה של ממש קשה.

3.ביום 8.5.11 התקיים בפני דיון בבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

התביעה עתרה למעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח, עד תום ההליכים המשפטיים.

המשיב עתר לשחרורו לחלופת מעצר בדרך של מעצר בית בפיקוח. לאור בקשת המשיב, לאחר שהוברר שהמפקחת המוצעת אינה מתאימה, הוריתי על המשך מעצרו של המשיב והדיון נדחה ליום 11.5.11 על מנת לאפשר למשיב להציע מפקחים ראויים לצורך שחרורו לחלופת מעצר.

ביום 11.5.11 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים. לאחר שבחנתי את המפקחים המוצעים נותר בליבי ספק רב אם אכן המפקחים המוצעים יוכלו למלא תפקידם כנדרש ולפיכך הוריתי לשרות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב והדיון נדחה ליום 23.5.11.

ביום 18/05/11 הודיע שרות המבחן, כי לא יוכל להגיש התסקיר עד מועד הדיון ובקש אורכה להגשתו. בדיון ביום 23.5.11 לאור בקשת שרות המבחן, הוריתי על דחיית הדיון ליום 2.6.11 וניתנה אורכה לשרות המבחן להגשת התסקיר וזה הוגש ביום 30.5.11.

לאור האמור בתסקיר, ולאור עומס הדיונים ביום 2.6.11 , דחיתי מתן ההחלטה להיום.

4.         על פי הנטען בכתב האישום וכעולה מחומר הראיות, המשיב נתפס ביום 7.5.11, כשהוא נוהג ברכב בתקופת הפסילה, ללא רישיון נהיגה שפקע בשנת 2007, וללא ביטוח. מפיו נדף ריח חריף של אלכוהול וברכב נמצא בקבוק יין ריק למחצה. למשיב נערכה בדיקת מאפיינים בה נכשל בכל מבחני הביצוע- התנדנד במבחן עמידה, במבחן הליכה על קו חרג מהקו והתנדנד. במבחן הבאת אצבע לאף התנדנד בעת ביצוע ההוראות והחטיא. השוטר התרשם, כי המשיב מצוי תחת השפעת אלכוהול כבדה. המשיב נדרש לבצע בדיקת נשיפה אולם הוא סרב בכך שהכשיל את הבדיקה שוב ושוב, למרות שהוסברה לו משמעות הסירוב וכן כי אם לא ינשוף למכשיר הינשוף ייחשב כשיכור.

בחומר הראיות שהומצא לעיוני, קיימות ראיות לכאורה לביסוס אישומים אלו, ואין טענה מטעם המשיב כנגד כך למעט ביחס לעבירה של נהיגה בשכרות. באשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה טען הסנגור המלומד, כי מדובר בנסיעת חירום ולפיכך אין להחמיר עם המשיב.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, אני סבורה כי ישנן ולו ראיות לכאורה על מנת לבסס אישום בעבירה של נהיגה בשכרות, כפי שיוסבר להלן.

מעבר לבדיקת המאפיינים שעפ"י הפסיקה ניתן לבסס על פיה הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות, יש בפלט הינשוף כדי להצביע על כך, שהמשיב הכשיל במכוון את בדיקת הנשיפה. יצויין, כי עפ"י חומר החקירה המשיב הכשיל גם את בדיקת הנשיפון שבע פעמים.

אשר לבדיקת הנשיפה בינשוף- נשיפה ראשונה נכשלה עקב נפח נשיפה לא מספיק כך גם נשיפות שנייה ושלישית. בנשיפה רביעית נפח הנשיפה היה 0.1 ליטר שהינו נפח מועט ביותר וגם נשיפה זו נכשלה. בנשיפה חמישית כלל לא נרשם נפח נשיפה, היינו המשיב לא הכניס כלל אויר למכשיר ולפיכך גם נשיפה זו נכשלה.

העובדה שהמשיב לא הצליח לנשוף מאומה, מהווה ראיה לכאורה לכך שהמשיב לא נשף למכשיר הינשוף באופן רציני ומכוון, ובכך הכשיל את ביצוע הבדיקה.

אשר לעבירה של נהיגה בפסילה- כאמור הסנגור לא חלק על עצם הנהיגה או הפסילה אלא אך טען, כי מדובר בנסיעת חרום, בה נאלץ המשיב לקחת את אביו החולה לטיפול רפואי. ראשית יצויין, כי לא הוצגה תעודה רפואית כלשהי לביסוס הטענה, כי אביו נזקק לטיפול רפואי כלשהו ומקום קבלת הטיפולים.

יתר על כן, עפ"י חומר הראיות, בעת ביצוע העבירות המיוחסות למשיב היו ברכב, המשיב וכן עוואד אבו בלאל, שאינו אביו (ששמו מוחמד) אלא קרוב משפחה אחר. לפיכך נראה כי הטענה שלקח את אביו לטיפול רפואי דחוף כאשר אביו כלל לא נמצא ברכב, הינה חסרת יסוד.