מדינת ישראל נ' אבדייב(עציר)

החלטה

קראתי את חומר החקירה, ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה מוצקות למדי בהרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בכתב האישום נטען כי המשיב, שמתגורר יחד עם עימו, גב' מלכה אבדייב, דרש מאימו ביום 13/5/10 כסף, ומשסירבה לתת לו, התחיל להשליך חפצים ולשבור אותם בדירה, ביניהם כיסא של פינת אוכל, צלחות, כוסות ואגרטל. כשאף זה לא עזר לו, אחז בזרועה השמאלית בחוזקה עם שני ידיו, ועקב כך היא נעתרה ונתנה לו כסף. לאחר קבלת הכסף, כך נטען בכתב האישום, תקף אותה שוב, באופן שדחף אותה לאחור ועזב את הדירה.

לפיכך, נטען כי המשיב גרם נזק לרכוש בזדון, דרש נכס באיומים ותקף את אמו.

אמו של המשיב, הופיעה בביהמ"ש בכל הישיבות שבהם נדון עניינו של המשיב, הן במעצר ימים והן לאחר הגשת כתב האישום, ועיקר בקשתה היא לשלוח את המשיב לגמילה.

לדבריה, הדברים גם נרשמו בהודעתה במשטרה. בנה האחר מצא את מותו ממנת יתר של סם, והיא איננה רוצה כי גם בן זה ייפגע בדרך זו.

ב"כ המשיב טען כי למעשה, המתלוננת מסרה הודעה כוזבת במשטרה, והעלילה על המשיב כי תקף אותה ודרש ממנה כסף באיומים, כדי להביא להכנסתו למוסד גמילה במסגרת פנייה למשטרה.

אציין כי טענה זו איננה נתמכת בשום דבר, פרט לגרסתו של המשיב, אף כי המתלוננת מצהירה במפורש כי אחת המטרות בהגשת התלונה למשטרה היתה שליחתו של המשיב לגמילה. אך היא חוזרת ומאשרת גם כי התלונה שלה איננה תלונת כזב, ואיננה בחינת עלילה, אלא מדובר בסבל מתמשך שלה מזה מס' שנים, מאז החל המשיב להשתמש בסמים.

ביהמ"ש העליון קבע לא אחת כי ביהמ"ש הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים, איננו קובע מהימנויות של הראיות ושל העדים שמסרו הודעות במשטרה, אלא בוחן את הראיות כפי שהן, ומתייחס אליהן, פרט למקרים שבהם רואה ביהמ"ש פירכות הגלויות על פניהן וסתירות הצועקות מתוך חומר הראיות. הדבר איננו כך במקרה זה.

היות והמשיב משתמש בסמים, אין מקורות מחיה, אין לו עבודה, ומצבו האישי והנפשי קשה לכל הדעות, נראה כי לא ניתן להבטיח את שלומה של המתלוננת מפני תגרת ידו של המשיב, וזאת בשל השימוש בסמים, אשר שולט בכל מעשיו.

נוכח הסכנה הטמונה במשיב, ועברו העשיר, כפי שעולה מהרשעותיו הקודמות, נראה כי קיימת עילת מעצר ובנוסף, לא קיימת חלופה ראויה, שכן אין למשיב קורת גג, לא באיזור ולא מחוץ לאיזור, ואין לו מקורות מחיה.

אציין כי הצעות שהוצעו למשיב בישיבות קודמות ללכת לגמילה במסגרת תיק המעצר ובמסגרת תיק זה, למרות שביהמ"ש העליון כבר קבע לא אחת כי אין מקום לשלוח לקהילה טיפולית לגמילה מסמים עבריין שלא החל בגמילה לפני מעצרו, הייתי נכון במקרה זה לאפשר לו כניסה למוסד גמילה, לאחר קבלת תסקיר מעצר ולאחר שייבדק ויימצא כי הוא מוכן, מסכים ונכון מבחינה נפשית וגופנית לעבור טיפול גמילה, אלא שהמשיב אמר בישיבה קודמת בצורה חד משמעית כי איננו מוכן ללכת לשום טיפול גמילה וביקש לקיים דיון בתיק, ולפיכך, אני קובע כי נוכח קיומן של ראיות לכאורה, קיומה של עילת מעצר, ואי המצאת חלופת מעצר ראויה, אין מנוס אלא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וכך אני מורה.

ניתנה והודעה היום י"ג סיון תש"ע, 26/05/2010 במעמד הנוכחים.

רחמים צמח, שופט בכיר

הוקלד על ידי: לילך וקנין