החלטה בבקשות 38 ו- 40
זו החלטה בשתי בקשות שהוגשו בזמנים שונים, אבל מצאתי לנכון לתת בהם החלטה משותפת. בקשה 38 היא בקשת כונס הנכסים לחלק בין בעלי הזכויות את יתרת הסכום שבידיו, שהיא 47,770 ₪, לאחר קביעת שכר טירחתו עקב ניהול ההתדיינות בערעור היטל השבחה. בקשה 40 היא בקשת רבקה פיראלי, עודד אורבך, ורד ליבנר, נטע אורבך, ישראל אמסטר ורות אמסטר (להלן: אמסטר), לאור שינוי נסיבות, לביטול שכ"ט והוצאות כינוס שהוטלו עליהם, והשתתם במלואם על קרן ליבי ו/או על הלשכה הגדולה, ובקשה לחיובם, ביחד עם כונס הנכסים, בהוצאות ושכ"ט עו"ד המבקשים ובהוצאות עונשיות. לשתי הבקשות הוגשו תגובות או שחלפו המועדים לכך.
אשר לקביעת שכר טירחתו של הכונס, אני דוחה את טענת אמסטר, שהכונס "ממשיך להטעות את בית המשפט", הוא לא יודע מה שהוא עושה וטוען, הוא אינו מקצועי, וכי הכונס "העלים מהם במתכוון את כל נושא היטל ההשבחה" ואם היו מטפלים בו בעצמם היתה מתקבלת שמאות שונה ומזערית. כל אלה טענות שאינן נכונות, והן פרק אחרון במסכת של השמצות שב"כ אמסטר הטיחה להטיח בכונס הנכסים במשך כל ההליכים. ההליכים במסגרת תיק זה נוהלו בפני, ונוכחתי לדעת שהכונס מבין מהי הריבית שבה מדובר, ויודע מה שהוא עושה וטוען. גם אם נכונה הטענה שהועדה הגישה תחילה ערעור ורק אחר כך נרשם ערעור הבעלים, אין זה משנה דבר. להסיר ספק, במהלך ניהול התיק הזה היו מספר מקרים שבהם טענה ב"כ אמסטר שלא קיבלה מידע, למרות ראיות ברורות על כך שקיבלה את המידע, כך שאיני מקבל את הטענה בדבר העלמת עובדות מאמסטר. אין שום ביסוס בחומר שבפני לטענת אמסטר, שאילו הם היו מטפלים בהיטל ההשבחה קודם לכן, היתה השומה מזערית. השומה נקבעה על ידי שמאי מכריע והערעור עליה נדחה. הכונס זכאי איפוא לשכר טירחה בגין טיפולו בערעור היטל ההשבחה, אך לאור העובדה שטיפולו בערעור היה בהיקף קטן, ועיקר הטיפול הועבר לב"כ אמסטר, אני מקבל את בקשה 38, וקובע את שכר טירחתו לסך 1,740 ₪ כולל מע"מ נכון להיום.
כונס הנכסים יגבה סכום זה מתוך הכספים שבידו, ויעביר את היתרה לבעלים, כאשר אמסטר זכאים ל- 10,000 ₪ בתוספת הפירות, והיתרה תחולק בין הבעלים לפי חלקיהם בבעלות, בכפוף לתוצאת בקשה 40.
הבקשה לביטול שכר טירחת עו"ד והוצאות כינוס שכבר נפסקו והוטלו על אמסטר, מבוססת בעיקר על "שינוי נסיבות". אין ספק, שיש לבית המשפט סמכות לשנות החלטות שקיבל בהליכי ביניים בתיק, כאשר מתברר לו מתוך המשך התנהלות התיק, שהנסיבות שונות מאלה שהיו לנגד עיניו בעת שנתן את החלטותיו. יאמר כבר עתה, שהנסיבות הידועות היום אינן שונות מהנסיבות שהיו ידועות בעת מתן ההחלטות, ואפרט בענין זה בהמשך, ובדרך אעסוק בכמה נושאים נוספים שעלו בבקשת אמסטר.
בין היתר, ב"כ אמסטר מלינה, כך הבנתי, על כך שהכתרתי בכותרת "החלטה", מה שבית המשפט המחוזי ראה כ"פסק דין". בדין נהגתי כך. פסק דין הוא "החלטה". מה שקרוי בפי העם "החלטה" היא מה שקרוי בחוק "החלטה אחרת". סעיף 52 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984, מחלק בין פסק דין של בית משפט שלום, הניתן לערעור לפני בית המשפט המחוזי, לבין החלטה אחרת של בית משפט שלום, הניתנת לערעור אם ניתנה לכך רשות. כלומר, יש שני סוגי החלטות: החלטה שהיא פסק דין, והחלטה אחרת. אם מכתירים החלטה שהיא פסק דין כ"החלטה", זו אינה שגיאה.
אמסטר מלינים על כך שרכושם אבד, הן משום שנמכר למרות שסברו שאין למוכרו, הן משום שהבעלים האחרים סירבו להצעותיהם לקנות את חלקם, והן משום שחוייבו בהוצאות שהפחיתו את התמורה שנותרה להם. על פי המסמכים שבתיק ועל פי התגלגלות התיק עד עתה, אני מקבל את טענות הצדדים האחרים, שאם רכושם אבד, אין לאמסטר להלין אלא על עצמם. זו היתה תביעה פשוטה לפירוק שיתוף, שהסתבכה ונמשכה למעלה מעשור שנים, בעיקר בגלל פעולות אמסטר.
אין בידי להכריע באשר להצעות קנייה שהיו מחוץ להליכים בבית המשפט, אשר הבעלים האחרים טוענים שלא היו רציניות, לא מבחינת הסכומים שהוצעו ולא מבחינת הנכונות לממש את ההצעות. גם עיון בנספח ה' לבקשת אמסטר, הכולל מכתבים בהם ב"כ אמסטר טוענת שהיא מציעה קניית חלקי האחרים, מעלה שבחלקם אין מדובר בהצעות מסוימות של אמסטר ובחלקם מדובר בהצעות נמוכות מאלה שהיו הבעלים האחרים מוכנים לקבל. כך, אמסטר לא הסכימו לקבל את הצעת עו"ד פורת מדצמבר 2005 לקניית חלק מרשו בסך 9,933 דולר ארה"ב, והציעו הצעה נמוכה יותר. ככל העולה מהמסמכים בתיק זה, שבו היו לאמסטר מספר הזדמנויות לקנות את כל החלקים או את חלקם של האחרים, ההצעות שלהם היו בבחינת אמירה בעלמא, ללא בטוחות מספיקות וללא נכונות של ממש לבצען. בנסיבות אלה, כל שנותר הוא להציע את הנכס למרבה במחיר. אציין, כי החלטתי מיום 20.6.04 שהדרך לפרק את השיתוף היא בדרך של מכירת המקרקעין למרבה במחיר ניתנה בהסכמת הצדדים, כולל אמסטר.
השגת המחיר הגבוה ביותר נוהלה בצורה השקופה והמיטבית, כאשר היה צורך גם לפנות משיג גבול בהליך משפטי נפרד. היתה לאמסטר הזדמנות להציע הצעה לקנייה. אם סברו אמסטר שהמחיר גבוה מדי, אמסטר הרוויחו את ההפרש. אם המחיר היה לדעתם נמוך מדי, יכלו אמסטר להציע לקנות במחיר זה, על ידי מתן הצעה פורמלית המגובה בערבויות לפי תנאי ההצעה, ולהרוויח נכס במחיר זול. הדבר אף הוצע לב"כ אמסטר בהחלטתי מיום 22.2.05. ב"כ אמסטר דיברה כמה פעמים על הצעה מטעמה, אבל בסופו של דבר, לאחר שניתנו לה הזדמנויות לכך, נאלצתי לקבוע שהיא לא נתנה הצעה תקפה, והליכי המכירה נמשכים. המסקנה היא שהתמורה שהושגה לא היתה נמוכה מדי. להסיר ספק, כל זה היה ידוע כל העת, ואינו "שינוי נסיבות".
אשר לחיוב אמסטר בהוצאות, שהפחית את התמורה שנותרה לאמסטר, אין להם להלין אלא על הדרך שבה ניהלו את ענייניהם המשפטיים. לפי תקנה 511, בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט אם לחייב בעל דין בהוצאות משפט. כבר משלב מוקדם בניהול התיק, ניכר היה שהתיק מסתבך בבקשות רבות, המצדיקות טיעון משני הצדדים והחלטה שתכלול חיוב בהוצאות. כבר בהחלטתי מיום 12.2.04 כתבתי, כי ההוצאות יחושבו לפי הטירחה הנוספת שנגרמה בפועל ולא רק לפי ערך התביעה או ההוצאה הכספית של פסק הדין. לאמסטר זכות להגיש לבית המשפט בקשות בכל ענין הנראה להם נחוץ, אבל היה עליהם להכין, שאם תידחה בקשתם, עשויה התוצאה לכלול גם פסיקת הוצאות, וכאשר מדובר בהרבה בקשות, מדובר גם בהרבה הוצאות. כך גם כתבתי למשל בהחלטתי מיום 27.2.06: "זכותו של כל צד להגיש בקשות, ואין מניעה גם להגיש בקשות רבות כפי שמגישה ב"כ המבקשים, כאשר כל בקשה כוללת בתוכה גם בקשות ביניים כאלה ואחרות. ואולם, מן הראוי לחייב בהוצאות בשל דחיית הבקשה. עד עתה לא עשיתי כן, אבל דומה שבדרך זו נפגעות זכויות המשיבים, הנאלצים להגיש תגובות ולהתמודד עם הבקשות". גם סגנית הנשיאה השופטת וסרקרוג קבעה בהחלטתה מיום 4.9.07, כי ראוי היה שאמסטר יחזרו בהם מבקשתם ואז המשיבים לא יעמדו על הוצאות. מכיוון שלא כך קרה, נוספו עוד הוצאות שעל אמסטר לשלם, שלא אני פסקתי.
אמסטר טוענים בבקשתם, שחיובי ההוצאות אותם הם מבקשים לבטל נובעים גם מכעסי על ב"כ אמסטר. אני דוחה טענה זו. אכן, לנוכח השתלחויות ב"כ אמסטר בפני היה קשה להישאר אדיש וחסר רגשות. למרות זאת, אני חושב שיחסי כלפי אמסטר ובאת כוחם לא היה יחס של כעס אלא יותר יחס של חמלה על העבר ותקווה לעתיד. הבנתי שדרך זו של ניהול ההליכים מובילה לאובדן כספי אמסטר, אבל איני רוצה עצמי רשאי למנוע מב"כ אמסטר להגיש בקשות ולהטיח האשמות בצדדים האחרים, וביחוד בכונס הנכסים. יש גבול לפטרנליזם של בית המשפט על אנשים מבוגרים ומיוצגים.
ב"כ אמסטר מבקשת בבקשתה שאתקן את העוול שגרמתי לאמסטר בהחלטותי. אילו חשבתי שגרמתי עוול, הייתי ממהר לתקנו. לא אני גרמתי להם עוול. הם גרמו לעצמם עוול. יפים הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט המחוזי בע"א 4927/07 מיום 16.7.09 על פסק דיני: "האחריות לכך שהתוצאה אינה משביעה את רצונם של המערערים, אינה מונחת לא לפתחו של כונס הנכסים, שבהתנהלותו לא נפל פגם, ולא לפתחו של בית המשפט קמא". בית המשפט המחוזי היה מנומס. הצדדים הנותרים בפניו, לאחר שהוצאנו את אלה שעליהם לא נופלת האחריות, הם אמסטר עצמם.
אמסטר מלינים על כך שכונס הנכסים לא פנה לקבלת פרה רולינג בדבר היטל ההשבחה, לפני מכירת הנכס. בהנחה שיש אפשרות כזו, ושהיא מחייבת את הועדה המקומית, לא היה הדבר משנה את מעשיו של כונס הנכסים. תפקידו היה למכור את הנכס במחיר הגבוה ביותר האפשרי, בין אם היטל ההשבחה גבוה ובין אם הוא נמוך. יכול להיות שהדבר היה משנה את עמדתם של הבעלים האחרים בדבר התמורה הצפויה ממכירת הנכס, אבל פעולתו של כונס הנכסים לא היתה משתנה. מאחר ששאלת היטל ההשבחה חשובה לבעלים, משהוחלט בהסכמתם על מכירת המקרקעין, היה עליהם בעצמם לפנות ולברר את שיעור היטל ההשבחה, במידה שניתן לעשות זאת לפני המכירה. אני דוחה את הטענה שהיתה על כונס הנכסים חובה לברר את היטל ההשבחה לפני המכירה.
כעולה מהדברים שנאמרו לעיל, לא היה שינוי נסיבות בין הנסיבות שהיו ידועות בעת מתן ההחלטות הקודמות לבין התוצאה היום. היתה זו כרוניקה ידועה מראש. בהעדר שינוי נסיבות, אין הצדקה לבטל את חיובי ההוצאות שהוטלו על אמסטר, ואין הצדקה להטילם על המשיבים האחרים.
אמסטר מבקשת להטיל על כונס הנכסים הוצאות עונשיות. זאת, מן הטעם שלטענתם, בדיון ביום 27.4.09 גידף הכונס את ב"כ אמסטר בצורה חסרת תקדים, וכדברי ב"כ אמסטר "הרצחת וגם ירשת גם גידפת". נתעלם בהקשר זה מהשמצות של ב"כ אמסטר כלפי כונס הנכסים וכלפי עו"ד פורת, הרשומות במסמכים שבתיק. לא מצאתי פסוק כדוגמת הפסוק המצוטט על ידי ב"כ אמסטר. מצאתי את הפסוק "הרצחת וגם ירשת?", אבל הכונס לא רצח ולא ירש. אשר לשאלה אם כונס הנכסים גידף את ב"כ אמסטר, עיינתי בפרוטוקול הדיון מיום 27.4.09. לאחר שבעמוד 13 שורה 9 התייחסה ב"כ אמסטר למצבו הנפשי של הכונס, ולאחר שאמרה שעורך הדין הוותיק אביתר גושן, העוסק במקרקעין, לא מבין את המאטריה של גביית היטל השבחה (עמ' 14 שורה 27), ענה כונס הנכסים, וטען שהתייחסות ב"כ אמסטר מעידה על בורות וחוסר הבנה (בשורה 17 בעמ' 16), מכיוון שהפירוט שהוגש עוסק רק בתמורת המכר ולאן היא הולכת. אני לא רואה בכך גידוף. בשורה 18 שאליה הפנתה ב"כ אמסטר לא נאמר כל דבר נגד ב"כ אמסטר.
ב"כ אמסטר טענה שגודפה גם בעמוד 18 סיפא שורה 1. זו הכותרת לדברי בית המשפט, ואינה גידוף. מחשש פן נפלה טעות בהפניות על ידי ב"כ אמסטר, עברתי שוב על כל הפרוטוקול, ולא מצאתי בו גידוף כלשהוא שגידף כונס הנכסים את ב"כ אמסטר. אולי התכונה ב"כ אמסטר לטענת הכונס בשורה 11 בעמ' 18, לפיה הרעיון, שבמקום לשלם את היטל ההשבחה תינתן ערבות בנקאית הוא רעיון עיוועים, מכיוון שהוא לא נותן כסף לצדדים ורק עולה כסף. איני רואה בטענה זו גידוף. לפיכך, אני דוחה את טענת ב"כ אמסטר כאילו כונס הנכסים עו"ד גושן גידף אותה, וממילא דוחה את הבקשה לחייסבו בשל כך בהוצאות עונשיות.
סוף דבר, אני דוחה את בקשת אמסטר בבקשה 40, ומחייב את אמסטר לשלם לכונס הנכסים הוצאות הבקשה בסך 1,740 ₪ ולשלם לכל אחד מהמשיבים האחרים הוצאות הבקשה בסך 1,160 ש"ח. כונס הנכסים יהיה רשאי לקזז את הוצאותיו המגיעות לו מאמסטר, מתוך הכספים שעליו להעביר לאמסטר.
המזכירות תשלח לצדדים העתק ההחלטה.
ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ב, 14 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.