מדינת ישראל מנהל מקרקעי ישראל נ' עודה אל אעסם ואח'

החלטה

1.המבקשים הגישו ביום 23.06.10 בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן כנגדם, בהעדר הגנה, ביום 20.10.04 ע"י הרשמת ג'רבי.

פסק הדין ניתן על סמך אישורי מסירה מיום 08.09.04 . הבקשה הוגשה לאחר שהמשיב חידש הליכים בתיק הוצל"פ 14-08825-05-9 אשר נפתח בשנת 2005.

2.קדמה לבקשה זו בקשה לביטול פסק הדין מיום 26.10.05, בש"א 4633/05 , המשיב הגיב לבקשה הראשונה ביום 21.11.05 וטען כי אין סיכוי הגנה וכי הבקשה הוגשה באיחור.

המבקשים זנחו הטיפול בבקשתם, לא השיבו לתגובה בניגוד להחלטה מיום 22.11.05, אולם בפועל לא ניתנה כל החלטה בבקשה הקודמת.

לתגובה לבקשה הקודמת צורפו אישורי מסירה של פסק הדין מיום 10.02.05.

המבקשים מחדשים הטיפול בבקשתם, בחלוף חמש שנים ממועד זניחת הבקשה הראשונה מהטעם כי המשיב חידש פעולתו לפינויים.

3.לאחר עיון בבקשה ובתגובה מצאתי כי אין יסוד לבקשה ואני מורה על דחיית הבקשה.

ראשית, הבקשה הוגשה באיחור ניכר ללא כל בקשה להארכת מועד. עצם העובדה כי המשיב השתהה בביצוע פסק הדין מהטעמים אשר יפורטו להלן אינה מקנה למבקשים זכות בלתי מוגבלת בזמן לעתור לביטול פסק הדין.

שעה שזנחו המבקשים בקשתה הראשונה, אשר אף היא הוגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד, מנועים הם מלהישען על הטענות כנגד אישורי המסירה מכוחם ניתן פסק הדין. יובהר כי הבקשה המקורית הוגשה בצירוף תצהירו של סלימאן אל אעסם אשר רק הכחיש באופן סתמי את כל אישורי המסירה.

טענות כאמור אינן יכולות להוות בסיס לטענה כנגד אישורי המסירה מכוחם ניתן פסק הדין.

יתרה מכך, המבקשים ובני ביתם מודעים היטב להליך ולמחלוקת סביב הקרקעות נשוא התביעה והשתהו בבקשות ללא כל הצדק סביר.

4.גם לגופו של עניין, אין למבקשים כל טענות הגנה. המבקשים מודים כי מעולם לא רכשו זכויות במקרקעין נשוא התביעה אלא לכל היותר ביקשו לרכוש את המגרשים.

לאור מחלוקת בין משפחת המבקשים למשפחת אבו עמרה לא מכר או הקצה המשיב את המגרשים למי מהצדדים.

בתביעה זו התנהל הליך של תביעה שכנגד של בני משפחת אבו עמרה לאכוף על המשיב הסכם למסירת מגרשים 206 ו-207.

ביום 08.11.09 ניתן פסק דין ע"י כב' השופט שפסר אשר דחה את תביעת בני משפחתו אבו עמרה וקבע כי סיכום הפגישה מיום 04.08.94 במנהלת הבדואים במסגרתו נקבעו קווים מנחים לחלוקת המגרשים בין המשפחות השונות בתל שבע אינו בגדר הבטחה שלטונית או חוזה מחייב.

מאחר והמבקשים נסמכים בזכויותיהם על אותו מסמך, דין הגנתם להידחות.

יובהר כי המבקשים היו צד להליך זה ואף נשלחה אליהם הודעת צד ג' בגדרה של התביעה שכנגד של משפחת אבו עמרה.

עולה כי למבקשים אין כל סיכוי להתגונן כנגד התביעה ועצם סירובם ארוך השנים לפנות את המקרקעין הוביל להעדר יכולת לערוך הקצאת קרקעות מסודרת בישוב.

5.מקבל אני עמדת המשיב כי שעה שניתן פסק דין לפינוי המקרקעין חל הוא על כל מי שמקורב בקרבה משפטית לנתבעים והינו מושתק מלכפור בקביעה בדבר העדר זכויות במקרקעין. (השווה, רע"א 1422/07 מועלם נ' מנהל מקרקעי ישראל).