מדינת ישראל-מנהל מקרקעי ישראל נ' דוברת

פסק דין

כללי

1.מדינת ישראל הנה הבעלים של מקרקעין הידועים כחלקה 43 בגוש 10607 המצויים ברחוב אורנים 21 בקריית טבעון והמנוהלים על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: החלקה והמינהל בהתאמה). בין המינהל לבין הנתבעת נכרת חוזה חכירה של החלקה לפיו חייבת החוכרת לקבל את הסכמת הראשון לכל שינוי שייעשה בה.

לטענת המינהל ביצעה הנתבעת שינויים בחלקה בכך שהוסיפה בניה בהיקף נרחב ללא קבלת הסכמתו. על-כן הוגשה תובענה זו, בה נתבע סילוק יד מתוספת הבניה, ובתוך כך גם הריסתה, וכן דמי שימוש ראויים בעבור השימוש שנעשה בה.

המחלוקת בין בעלי הדין נעוצה בסוגיית ההסכמה, בנוגע להיקף תוספת הבניה הנטענת והאם בנסיבות ראוי להורות על הריסתה וביחס לגובה דמי השימוש הראויים.

כתבי הטענות

2.לפי הנטען בכתב התביעה, בשנת 1986 הגישה הנתבעת בקשה לקבלת היתר להוספת חדר שירותים בשטח 4.25 מ"ר וקִבלה את אישור המינהל. בביקורת שנערכה בשנת 1998 התברר כי הנתבעת בצעה בשנת 1996 תוספת בניה ללא ידיעת המינהל וממילא ללא הסכמתו, במסגרתה הוקם על גג הבית, ששטחו כ-65 מ"ר, גג רעפים אשר יצר חלל המשמש כחדרים נוספים. כמו-כן, בנתה מקלט בשטח 8.69 מ"ר ומחסנים בשטח כ-38 מ"ר גם הם ללא הסכמה מצדו.

עוד נטען כי חרף פניות המינהל בהן נתבקשה הנתבעת להמציא תוכניות עדכניות לצורך הסדרת תוספת הבניה – אם הדבר ניתן – או לצורך הריסתה מיאנה היא לעשות-כן.

בעקבות זאת הוגשה התובענה דנן בה נתבקש, כאמור, סילוק יד מתוספת הבניה וכן צו להריסתה. עוד נתבעים דמי שימוש ראויים עד ליום מתן פסק הדין (סכום זה נכון למועד הגשת התובענה הסתכם בסך 35,854.19 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 29.12.03 (מועד הערכת דמי השימוש) בעד השימוש שעשתה ועושה בתוספת.

3.טענות הנתבעת בכתב ההגנה הנן בתמצית, כי בניגוד לטענת המינהל לא הוקמה קומת מגורים נוספת מעל קומת המגורים הקיימת. לגרסתה, בשנת 1981 קִבלה היתר לבניית תוספת למגורים בקומת הקרקע ומאז לא הוסיפה בניה נוספת כלשהי. כמו-כן עליית הגג היתה קיימת זה מכבר, כפי שהמינהל אף נוכח לדעת בשנת 1986, והדבר אף אושר אותה שנה עת ניתן לבית טופס אכלוס (טופס 4). עוד הוסיפה כי הגישה בקשה להארכת חוזה החכירה ברם המינהל סירב לעשות כן ממניעים בלתי עניינים שבעיקרם גביית כספים שאינו זכאי להם. עוד הוסיפה, כי כשנתיים לאחר הגשת הבקשה להארכת תוקף חוזה החכירה ביקר בבית מפקח מטעם המינהל ובמהלך הביקור הובהר לו כי עליית הגג אינה מהווה קומת מגורים.

4.בא כח המינהל העלה בסיכומיו טענה לפיה דין התובענה להתקבל אך מהטעם שהנתבעת עצמה לא הגישה תצהיר עדות ראשית אלא הסתמכה על תצהיר בן זוגה (להלן: דוברת) ומכאן, יש לראותה כמי שלא הוכיחה את העובדות המבססות את הגנתה.

דין הטענה להדחות. הנתבעת הנה החוכרת לפי חוזה החכירה ועל-כן הוגשה התובענה נגדה. עם זאת, מי שטיפל בכל הקשור לענייני הבניה היה דוברת, כך שהוא העד המתאים למתן עדות, ולאו דווקא הנתבעת.

למותר לציין, כי אין בסדרי הדין הוראה המחייבת את בעל הדין עצמו להעיד בבית המשפט לשם הוכחת גרסתו אלא עליו להביא את ראיותיו (ראה תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). אם מי שמכיר את העובדות לאשורן איננו בעל הדין שומה עליו להביא לעדות את מי שבקי בהן וכך יעמוד בחובתו להביא את הראיה הטובה ביותר.

העובדות

5.בשנת 1977 נכרת חוזה חכירה בין המינהל לבין הנתבעת לפיו חכרה האחרונה את הזכויות בחלקה על מחוברים שבה, אשר בעיקרם כללו את מבנה הבית המקורי. בהתאם לחוזה קבלה על עצמה הנתבעת את התחייבויותיו של החוכר הקודם, ובין היתר, ההתחייבות שלא לבצע שינויים משום סוג שהוא בבניין הקיים "בלי קבלת אישור בכתב למפרע מאת הקרן [קרן קיימת לישראל]..ותוך התאמתה לתנאים שתטיל הקרן..".

6.שטח הבית המקורי, אשר הוקם בשנת 1949 או בסמוך לכך, עמד על 65.90 מ"ר. כבר אז היה קיים גג רעפים מעל קומת הקרקע. גג הרעפים נתמך בעמודי עץ ונעדר קירוי כך שהרעפים היו גלויים. רצפת עליית הגג היתה עשויה קורות עץ.

7.גובה גג הרעפים המקורי לא הוברר כדבעי. עם זאת ניתן לקבוע כי לא עלה על 2.25 מ'. כך עולה מהמדידה שנערכה בשנת 1984 על ידי שמחה שרר (להלן: שרר), שהוזמנה על ידי המועצה המקומית לצורך חישוב ארנונה, לפיה גובהה המרבי של עליית הגג הסתכם ב-2.20 מ' (ראה נספח ח' לתצהיר נ/9).

כך גם עולה מעדות דוברת. אמנם נכון, דוברת ניסה להציג מצג לפיו בבקשה להיתר שהוגשה בשנת 1981, עליה ידובר בהמשך, ניתן היתר לעליית הגג, טענה שהתבררה כמשוללת יסוד, ברם יש בדבריו כדי לאשש מה היו מידות עליית הגג המקוריות. לפי עדותו, בבקשה להיתר משנת 1981 (נ/6) ישנה התייחסות לעליית הגג "..בחזית הצפונית יש עליית גג בגובה 2.25 מ' על שטח 9.40X7.01= 65 – 66 מ"ר. זה מאושר גם בוועדה וגם במינהל" (עמ' 29 ש' 28 – 29).

אני קובעת אפוא כי גובה עליית הגג המקורי לא עלה על 2.25 מ'.

8.בשנת 1981 הגישה הנתבעת בקשה לקבלת היתר בניה להרחבת מבנה הבית המקורי. בהתאם לבקשה זו נתבקשה תוספת בת 82.70 מ"ר בקומת הקרקע ועוד מקלט בשטח 8.54 מ"ר (ראה נ/4). ביום 4.8.81 הוטבעה על בקשה זו חותמת המינהל, בצירוף חתימת פקיד מוסמך, לפיה אין למינהל התנגדות לבקשה כפי שהוגשה.