מדינת ישראל ואח' נ' גליק ואח'

החלטה

לפניי בקשה לפסול עצמי מלדון בגדר הערעור שבכותרת, כאמור בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

העובדות הצריכות לעניין

לבית משפט זה הוגש ערעור של המשיבה על פסק דינו של בית משפט קמא (כב' השופטת מלכה אביב) מיום 26.11.2013 בגדר תביעת פיצויים בגין עיכוב שלא כדין. בית משפט קמא חייב את המשיבהה לשלם למבקש סך של 29,700 ₪ בגין "עגמת נפש, לשון הרע ופגיעה בזכויותיו" בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. בנסיבות העניין לא נפסקו הוצאות. המבקש הגיש ערעור שכנגד.

הדיון בהליך הועבר לטיפולי. בהחלטתי מיום 12.2.2014 הוריתי למבקש ליתן את עמדתו לעניין מועד הגשת הערעור שכנגד מהטעם ש "...עיון באישור המסירה הסרוק לתיק בית משפט קמא מעלה כי פסק הדין מושא הערעור הומצא למערער שכנגד ביום 2.12.2013. לפיכך, משהוגש הערעור שכנגד ביום 11.2.2014 , לכאורה, חלף המועד להגשת ערעור על פסק הדין. בנסיבות אלה, ומשלא הוגשה בקשה להארכת המועד, מתבקש המערער שכנגד לפרט, עד ליום 23.2.2014 , מדוע לא ימחק הערעור על הסף".

בתגובתו, טען המבקש כי מועד המצאת פסק הדין לידיו אינו רלוונטי זאת נוכח תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לפיה המועד הקובע הינו 30 ימים מיום המצאת הערעור. בנסיבות אלה טען המבקש כי טעה בית המשפט וחרג מסמכותו בשעה שהעלה מיוזמתו את עניין המועדים. בנסיבות אלה, טען כי קמה עילה פסלות.

דיון והכרעה

ייאמר מייד ובכל הכבוד כי מוטב היה לו לא הוגשה הבקשה, משהוגשה ודינה להידחות על הסף בהיעדר עילה ומבלי להידרש לתגובת המשיבה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 321-319 (2006), להלן: "דיני פסלות שופט").

מושכלות יסוד הן כי האחריות לניהולו של המשפט מוטל על בית המשפט האמון על ניהולו התקין והיעיל של המשפט המתנהל לפניו. כך למשל לעניין קדם משפט בערכאה הדיונית קובעת תקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי לבית המשפט יהיו נתונות כל הסמכויות בעניינים שפורטו בתקנה 143 ובין היתר, בדיקת כתבי טענות, צירופם של צדדים ועוד. ודוקו, בית המשפט רשאי להחליט בהם מיוזמתו מבלי להיזקק לבקשה מוקדמת של בעל-דין ובלבד שניתנה לבעל הדין (כפי שנעשה בענייננו) אפשרות סבירה להגיב (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 280 (מהדורה עשירית, תשס"ט) להלן: "גורן"). כך בכלל וכך גם בעניינים דיוניים אחרים ונדמה כי הדברים ברורים ופשוטים.

זאת ועוד, השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי הליכי הדין ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 7218/06 פלונית נ' פלוני (19.3.2007); ע"א 1013/92 דוד הרוש נ' אורנה הרוש, פ"ד מו(2) 133 (1992); גורן, בעמ' 686-685).

המבחן הכללי בשאלת פסלות שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט הינו קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". תחושתו הסובייקטיבית של המבקש כי בית המשפט מתנהל כלפיו במשוא פנים והעדר שביעות רצונו מהחלטות בית המשפט, אין בהם, כשלעצמם, כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט. על מבקש להראות כי מתעורר בנסיבות העניין חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. בהקשר זה, לא די בחוסר שביעות רצון של בעל-הדין מהחלטות שניתנו על-ידי בית המשפט ומאופן התנהלות הדיון לפניו (בש"א 2826/12 מייק ואן קול נ' מדינת ישראל (15.4.2012); בש"א 4521/11 אוזן נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ (27.6.2011); ע"א 9311/06 משה סידון נ' רשות הטבע והגנים (3.6.2007); דיני פסלות שופט, עמ' 115) לשון אחר, שופט יפסול עצמו רק כאשר יוכח כי יש בהתנהגותו או בהחלטותיו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט שלפניו (ע"א 1615/08 תמיר כהן נ' רס.אא. יזמות והשקעות בע"מ (24.7.2008)).

בענייננו, לא זו בלבד שהחלטה נשוא הבקשה עניינה בסוגיה דיוניות שדרך ההשגה עליה איננה במסגרת דיני פסלות, אלא שהמבקש לא הציג תשתית עובדתית המקימה עילת פסלות ולא הראה כי מתעורר חשש ממשי ואובייקטיבי או אף סובייקטיבי למשוא פנים. גם אם נקבל את טענת המבקש כי החלטה פרוצדוראלית שניתנה בעניין ניהול ההליך ביוזמת בית המשפט, מהווה חריגה מסמכות ואינני סבור שכך, זו אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסלות. מכאן שאין בהחלטות דיוניות כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות, לא כאשר מדובר בהחלטה יחידה ולא כאשר מדובר במספר רב של החלטות. זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל הדין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 4186/07 פלונית נ' פלוני (6.9.2007); ע"א 6822/00 משלי נ' בוקשפן משלי (18.3.2001); דיני פסלות שופט, עמ' 175).

דומה כי לרשות המבקש עמדה אפשרות ראויה יותר להשיג על ההחלטה, על דרך של בקשה לעיון חוזר ובטענה כי ההחלטה מוטעית (רע"א 8205/08 עלי מצליח נ' כלל חברה לביטוח, בע"מ (12.11.2008); רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן (14.7.2011). יש להניח כי אם כך היה נוהג הבקשה לעיון חוזר הייתה מתקבלת.

סוף דבר

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.

החלטתי מיום 15.1.2014 תחול בשינויים המחויבים על הערעור שכנגד.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ד, 24 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.