מדינת ישראל ואח' נ' בראונשטיין ואח'ותביעה שכנגד

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי רכוש שנגרמו תאונת דרכים שארעה ביום 1/1/12, במסגרתה פגע רכב מסוג יונדאי בו נהג הנתבע 1 שנהג ברכב, המבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב היונדאי"), מאחור בניידת משטרה, הנמצאת בבעלות התובעת, שעמדה על נתיב הנסיעה (להלן: "ניידת המשטרה").

הצדדים ביקשו את הכרעת בית המשפט בעניין האחריות בלבד.

אין מחלוקת, כי ניידת המשטרה ובה שני מתנדבים הגיעה למקום במסגרת עבודתה, בעקבות דווח על כתם שמן הנמצא במקום. על מה שארע לאחר מכן חלוקות הדעות, בעוד התובעת בתביעה העיקרית טוענת, כי רכב היונדאי נסע באופן חסר זהירות לא הבחין בניידת, לא נקט את האמצעים המתבקשים מהמצאות הניידת בכביש ופגע בה, טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד, כי ניידת המשטרה עמדה אחרי כתם השמן, או לפחות במרכזו, המתנדבים לא פעלו במיומנות ולא מנעו את כניסת רכב היונדאי לכתם השמן, רכב היונדאי נכנס לכתם השמן, החליק איבד שליטה, פגע בניידת וכך ארעה התאונה. בנסיבות אלה, טוענים הנתבעים והתובעת שכנגד, כי המשטרה פעלה ברשלנות וחוסר מיומנות ולכן המשטרה היא זו האשמה בתאונה.

מטעם התובעת והנתבעת שכנגד נשמעו המתנדבים שהיו במקום, מטעם הנתבעים והתובעת שכנגד נהג היונדאי, כן הוגש תיק המשטרה.

המתנדב ליברמן פנחס, העיד, כי היה במשמרת בניידת משטרתית עם מתנדבת נוספת, היה בסיור, קיבל מהמוקד אירוע של כתם שמן, בין מחלף הראל למוצא בנתיב ימין לכיוון ירושלים, כשהגיע למחלף הראל הודיע למרכז שליטה, קרא להם והודיע שהוא מתחיל בסריקה, הוריד מהירות, הפעיל מהבהבים והדליק תאורה בגשר העליון בניידת. בק"מ 52, הבחינו בכתם שמן, עצרו לפניו סמוך לקו הצהוב, שכן אין שם שול, השוטרת שאיתו יצאה עם קונוס ופנס כדי לפתוח את תא המטען ולהוציא אמצעי סימון, הוא עוד ישב בניידת ודיווח למוקד ותוך כדי הרגיש מכה חזקה מאחור. דיווח מיד שפגעו בהם, ביקש שיזמינו אמבולנס ויצא לחפש את השוטרת. ראה את הנהג יושב מאחור וכרית האויר נפתחה לו. העד סיפר, כי הייתה תנועה דלילה, היה שדה ראיה של לפחות 300 מטר. כאשר שאל את הנהג ברכב מה קרה, השיב הנהג שהוא לא יודע מה קרה הוא ראה את הסיטואציה אבל לא תרגם למעשה. העד עמד על כך שחנו לפני כתם השמן, אולם הוא עצמו לא ראה את הרכב מגיע.

בחקירה הנגדית, השיב המתנדב, כי הכתם היה באורך כמה מטרים ורק הניידת שלהם קיבלה את הארוע, המתנדב שב והסביר, כי יש שדה ראיה של 300 מטר לפחות וכי הם עצרו לפני כתם השמן. המתנדב הוסיף, כי ראה לאחר התאונה שאין שום שמן על הכביש. המתנדב השיב, כי מהזמן שעצרו ועד התאונה חלף פרק זמן 20 שניות או חצי דקה. כאשר נשאל מדוע לא נסע אחורנית, כדי למנוע כניסה לכתם השמן, השיב, כי כאשר הבחין בכתם השמן עצר, השוטרת יצאה החוצה עם פנס ואז התרחשה התאונה ולא היה צריך לנסוע אחורה, כי הכתם לפני המכונית.

המתנדבת הגב' יעקב הדס העידה, כי קיבלו הוראה לגשת לכתם שמן, נסעו למקום, הפעילו אורות מצוקה, וגשר התאורה על הניידת דלק, נסעו מאוד לאט, הבחינו בכתם השמן ועצרו לפניו. הודיעו שעצרו והם מתחילים בסריקות. היא עצמה ירדה מן הניידת ניגשה אחורה עם פנס כתום, בדרך אחורה כבר סימנה עם הפנס, למרות שעדיין לא היו רכבים, פתחה את מכסה תא המטען, ראתה רכב שמגיע מולה, המשיכה להבהב לו – לא שמעה חריקה ולא ראתה אותו מאט, לאחר 5 שניות שמעה חריקה, היא קפצה הצידה והוא נכנס בניידת.

כאשר נשאלה מדוע במזכר שכתבה לא ציינה שיצאה עם פנס, השיבה, כי תמיד יוצאים עם פנס כדי לעצור כלי רכב. העדה הוסיפה, כי היה מינימום 300-400 מטר שדה ראיה, ראתה את רכב מתקרב והחלה לחשוב מדוע הוא לא עוצר למרות שהיא מסמנת לו עם הפנס. כאשר נשאלה מדוע כתבה שהוא החליק, היא השיבה, כי הוא החליק אולי בגלל הברקס, אז חשבה שהוא החליק על כתם השמן. כאשר נשאלה מדוע היא לא רצה כשהם יוצאים לתחילת הכתם כדי למנוע כניסה לכתם, הסבירה, כי אי אפשר לרוץ בכביש 1, עוצרים תנועה כמו שצריך עם האמצעים המקובלים. כאשר הוטח בה שהייתה צריכה לגשת לתחילת הכתם ולמנוע כניסה לכתם השיבה, שזה מה שעשו, אותו רגע שמגיעים מה שחשוב הוא לפתוח את תא המטען ולהוציא אמצעים לעצור את התחבורה. העדה השיבה, כי עבר פרק זמן של שניות מאז שהגיעו ועד התאונה, כאשר הגיעו לא היו רכבים, אחרי שהוא פגע בהם עברו רכבים נוספים. כאשר נטען לפניה שלא הייתה שום אזהרה השיבה – כי יש גשר תאורה על הניידת, האורות המהבהבים פעלו ואת הפנס בטוח שהוא ראה. לשאלת בית המשפט השיבה העדה שאת החול שפכו לאחר התאונה לפני הניידת כמה מטרים.

נהג היונדאי, הנתבע 1, העיד, כי עבר את הגשר של מבשרת לכיוון ירושלים, ראה שהנתיב הימני ריק, עבר אל הנתיב הימני מהנתיב האמצעי, לאחר כ- 20 מטר יש פניה ימינה וראה רכב משטרה עומד, הפעיל ברקס אולם הרכב המשיך לנסוע. העד העיד, כי לא ראה ולא ידע שיש שמן על הכביש, אלא השוטרת אמרה לו. לדבריו, נסע במהירות של 80 קמ"ש. אחרי התאונה השוטרת ירדה אליו והרגיעה אותו ואמרה לו שעבר 80 מטר של שמן. העד הוסיף, כי הוא ראה את השוטרת ליד תא המטען וקיווה שהיא תצליח לברוח, היה כל הזמן עם רגל על הברקס וכן השיב כי לא ראה פנס.

בחקירה הנגדית, אישר העד, כי בטופס התאונה לחברת הביטוח סימן שהוא אשם בתאונה והשיב, כי לפי החוק הוא אשם, כי נכנס ברכב אבל היה שמן על הכביש והמשטרה הייתה צריכה לעצור לפני הכתם. העד הוסיף, כי בדק את הרכב לאחר מכן והברקסים היו בסדר. לדבריו הרכב לא עצר בגלל הכתם שמן לולא הכתם שמן היה עוצר. כאשר נשאל מדוע לא עבר נתיב, השיב, כי כשראה את השוטרת ניסה לעצור את הרכב ולא חשב לעבור לנתיב אחר. העד שב ומסר, כי הבין שהיה כתם שמן במקום רק כשהשוטרת אמרה לו, לפני כן לא ידע.

הצדדים הגישו את החומר מתיק המשטרה והודעת נהג היונדאי לחברת הביטוח.

בהודעה לחברת הביטוח, מסר נהג היונדאי, כי תוך כדי נסיעה בירידה, היה שמן על הכביש, עמדה מכונית משטרה והוא החליק על כתם השמן ופגע ברכב המשטרה מאחור. במשבצת "מי לדעתך אשם בתאונה", כתב "אני". בהודעה על תאונת דרכים, חזר העד על גרסה זו.

במזכר שכתבה המתנדבת לאחר הארוע, היא פרטה, כי נשלחו לטפל בכתם שמן, הגיעו למקום, עצרו עצירה מוחלטת, בנתיב הימני מתוך שלושה נתיבים כשאורות הניידת על הגשר העליון וכן המהבהבים דולקים. הם יצאו מהניידת כדי להוציא אמצעי סימון, עוד לא הספיקה לפתוח את תא המטען והבחינה ברכב המגיע במהירות בנתיב הימני, בולם ומחליק על כתם השמן ישר לכיוון הניידת, הספיקה לקפוץ מיד הצידה על גדר הבטחון והרכב פגע בניידת.

בהודעה על תאונת דרכים, כתב המתנדב, כי נסעו בנתיב הימני מתוך שלושה נתיבים, בק"מ ה- 52 הבחינו בכתב שמן באורך של כמה מאות מטרים, עצרו את הניידת עצירה מוחלטת, השותפה שלו יצאה מהרכב להוציא את ציוד הסימון ואז הגיע רכב ופגע בניידת בחלקה האחורי, כאשר אורות הניידת כולם עובדים ומהבהבים. כמו כן ציין, כי שדה הראיה טוב מאוד. המתנדב הוסיף, כי הנהג טען, שהבחין בניידת מרחוק וכשהתקרב ניסה לבלום והבחין בכתם השמן.

בסיום שמיעת הראיות, טען כל אחד מהצדדים לאחריותו של הצד האחר לתאונה – ב"כ התובעת בתביעה העיקרית, טענה, כי נהג היונדאי אשם בתאונה כפי שהוא עצמו כתב בטופס ההודעה לחברת הביטוח, וכי אין לקבל את הטענה שטען לראשונה על דוכן העדים, כי אמרו לו שהוא החליק על 80 מטר כתם שמן.

ב"כ הנתבעים והתובעת שכנגד טען, כי העובדה שהנהג ציין שהוא אשם בטופס ההודעה לחברת הביטוח אינה מכרעת, כי נהג היונדאי בלם בשל ניידת המשטרה שעמדה בנתיב נסיעתו וכי הוא כלל לא ראה את כתם השמן. הבלימה שלו לא גרמה להאטת הרכב וכך ארעה התאונה. ב"כ הנתבעים טען, כי אין הסבר אחר למה שארע למעט החלקה על כתם השמן. משכך, מבקש ב"כ הנתבעים להסיק כי אין הסבר אחר מאשר החלקה על כתם השמן. ב"כ הנתבעים טוען, כי עדי התובעת אינם דוברי אמת, סיפור הפנס של עדת התובעת הוא סיפור בדים, ויש לטעמו לקבוע נורמת התנהגות מחמירה יותר כלפי אנשי משטרה משכך לקבוע, כי הם חייבים היו לעמוד לפני כתם השמן ובכך שעמדו בתוך כתם השמן התרשלו, שכן היה די ויותר שניות למנוע את התאונה.

דיון והכרעה

כפי שפורט לעיל, הנתבעים והתובעת כשנגד טוענים הלכה למעשה, לקיומו של גורם מתערב זר – "כתם שמן על הכביש", שבצירוף עם התנהגות רשלנית של השוטרים, גרמו לתאונה ומשכך האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת שכנגד – משטרת ישראל. נדמה שלא ניתן לחלוק, כי הנטל להוכחת טענות אלה מוטל על הנתבעים והתובעת שכנגד. יפים בעניין זה דבריו של כבוד השופט בך בע"א 446/82 שמשון בלגשווילי נ' אחמד אלגבארין פ"ד מב(2) 737, 744 בהתייחס לסטיית רכב מנתיבו :

"אמת נכון הדבר, שההחלקה על הכביש אינה, כשלעצמה, מהווה ראיה ניצחת בדבר רשלנותו של הנהג. יכול להיות שהיה במקום כתם של שמן או שהיה מכשול אחר בכביש, או שנגרם הדבר על-ידי גורם חיצוני זה או אחר, אך אינני מוכן לומר, שההחלקה אינה מהווה ראיה כלשהי בדבר רשלנות הנהג, משמע שהיא עובדה נייטראלית לחלוטין. אין טבעה של מכונית להחליק על גבי הכביש מאליה. לכאורה, מצביעה ההחלקה על אי-נקיטת אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג. רשלנות זו עשויה להתבטא בדרכים שונות: או שהנהג נסע במהירות מופרזת, או שלא האט את מהירות נסיעתו כאשר נוכח לדעת שהכביש הינו רטוב, וזאת במיוחד בעת היכנסו לסיבוב בכביש, או שלחץ על הבלמים בצורה פתאומית מדי בהתחשב בתנאי הכביש, או שהפנה את הגה המכונית בתנועה חדה, או שמצב הצמיגים במכוניתו לא היה תקין וכו'.