מדינת ישראל באמצעות תביעות לכיש נ' פלונית

האם יש מקום להורות על הימנעות מהרשעתה של הנאשמת, צעירה נעדרת עבר פלילי, הסובלת מבעיות נפשיות כתוצאה מפגיעות מיניות שחוותה מגיל צעיר שנקבעה אשמתה במגוון עבירות שבוצעו על ידה על רקע פגיעה קשה שחוותה מצד בן זוגה -  זו השאלה שבמוקד גזר דין זה.

• רקע עובדתי

1. על יסוד הודאתה של הנאשמת נקבעה אשמתה בעבירות של הפרעה לעובד ציבור; תקיפה; היזק לרכוש במזיד; איומים והיזק לבעל חיים לפי סעיפים 382(א), 379, 452, 192 ו- 451 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין");
2. כפי הנטען בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן בשנית, ביום 04.05.2016, שבה הנאשמת לדירה בה מתגוררת אמה (המתלוננת) בעקבות כך שהותקפה קשות בנסיבות מחמירות על ידי בן זוגה.

וכפי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 05.05.2016 בסמוך לשעה 03:09, נשכבה המתלוננת על הספה בדירת אמה, החלה לבכות, קרעה את בגדיה ולפתה באמצעותם את צווארה בניסיון לחנוק את עצמה. מיד ובהמשך לכך איימה המתלוננת לפגוע בחתולתה באומרה: "עכשיו אני אהרוג את החתולה". בהמשך לכך, אחזה הנאשמת בחתולה והחלה להכותה. עוד נטען כי החתולה נסה מפני הנאשמת ואולם, הנאשמת לכדה את החתולה במסדרון, הטיחה את החתולה ואת עצמה בקיר בחוזקה מספר פעמים.

3. בהמשך לאמור, ובעוד הנאשמת אוחזת בחתולה בידה האחת, תקפה הנאשמת את אמה בכך שדחפה אותה בעודה עומדת בדרכה באמצעות ידה האחרת ויצאה את הבית לעבר פרדס בסמוך לדירה.
4. בהמשך למתואר, ומששבה הנאשמת לדירה ללא החתולה, נלקחה הנאשמת לבדיקה פסיכיאטרית באמצעות ניידת טיפול נמרץ לבית החולים ברזילי. בהמשך לכך, שוחחה הנאשמת עם אמה באמצעות הטלפון בנוכחות עובדת סוציאלית, כאשר בסיום השיחה טרקה הנאשמת את השפורפרת בכעס, דחפה את העובדת הסוציאלית והחלה לשים פעמיה אל עבר הכביש.

5. בהמשך לכך, נשכבה הנאשמת על הכביש והפריעה למאבטח במילוי תפקידו עת ניגש אליה על מנת להזיזה מהמקום.
6. בהמשך למתואר, הנאשמת נשכבה על הכביש, מחוץ למתחם בית החולים, בעודה אומרת: " תדרסו אותי אני רוצה למות" ועזבה את שטח בית החולים ללא מכתב שחרור.
7. עוד נטען, כי בהמשך לאמור, בשעה 08:35, שבה הנאשמת לדירה, החלה להלום באמצעות ראשה בקיר הדירה, החלה לשבור רהיטים בבית ובכלל זה את הספה וזכוכית של דלת הבניין.
8. במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם בין הצדדים כי הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום וכי המאשימה תגביל את עתירתה העונשית למאסר מותנה וחתימה על התחייבות ואילו ההגנה תעתור להימנעות מהרשעה והסתפקות בחתימה על התחייבות. יצוין, כי בשלב הטיעונים לעונש, הצהירו הצדדים שאינם חלוקים בעניין מתחמי הענישה, וכי המחלוקת היחידה הקיימת בתיק זה נוגעת לשאלת הרשעתה של הנאשמת.
9. בשלב הראיות לעונש מטעם ההגנה, העידו בפניי הקרימינולוגית השיקומית (מטעם הסנגוריה הציבורית), הגב' אתי רחמים והגב' מירי מדעי, מיחידת הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, שתיהן, עמדו על קורות חייה של הנאשמת, תוך הפניה נרחבת למצבה הנפשי והמליצו להימנע מהרשעתה של הנאשמת.
10. הקרימינולוגית, הגב' אתי רחמים, עמדה על כך שהמקרים המגיעים לפתחה מטעם הסנגוריה הציבורית הנם המקרים המורכבים בהם עולה מצוקה קשה כדוגמת עניינה של הנאשמת.

עוד במסגרת זו, נמסר כי ישנה חשיבות עליונה שלא להרשיע את הנאשמת שכן המדובר בבגירה - צעירה בת 25, שכל החיים עוד לפניה, אשר מתחילה רק כעת בהליך של טיפול ושיקום. בנסיבות אלו, הדעת נותנת כי בשנים הקרובות היא תתייצב מבחינה נפשית ותמצא עבודה אשר תואמת את כישוריה הרבים (הלה בעלת אינטליגנציה גבוהה; אמנותית ובעלת דמיון מפותח; דוברת מספר שפות; בעלת ידע וכישורים בתחום המחשב), כך שהרשעה עלולה לפגוע בה פגיעה אנושה בהיבט הנפשי והתעסוקתי. עוד מסרה הקרימינולוגית, כי הרשעה עלולה לפגוע אף פגיעה אנושה בדימויה העצמי של הנאשמת שכן בשל גילה הצעיר היא מצויה בשלב גיבוש זהותה והדימוי העצמי שלה. לאור העובדה כי הלה מצויה במצב נפשי בלתי יציב ובהינתן העובדה כי היא קורבן של פגיעה מינית, ועל רקע זה בוצעה העבירה בגינה היא נותנת את הדין כעת, אזי, ברגע שהיא תתויג בעצמה כפוגעת יקשה עליה להחלים ולהשתקם מהפגיעות המיניות שהיא בעצמה חוותה.

11. הגב' מירי מדעי מיחידת הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, הוסיפה כי הנאשמת בעלת מוטיבציה גבוהה לטיפול ולשיקום וכי תהליך הטיפול ועיבוד הפגיעות המיניות שהלה עברה בגיל צעיר מושפע מהחסימות הנפשיות הניכרות בנאשמת כתוצאה מהתיק הפלילי התלוי ועומד כנגדה. הלה פרטה אודות המעטפת הטיפולית שלה זוכה הנאשמת במסגרת היחידה ובין היתר ציינה כי הנאשמת הוכרה כנכה בשיעור של 40% מהמוסד לביטוח הלאומי בגין פגיעותיה המיניות.