מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' אגודה שיתופית חקלאית ואח'

החלטה

תחילתו ועניינו של הליך זה בבקשת המבקשת, לצו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 [להלן: "החוק"].

ביום 8.3.10 הגישה המבקשת את בקשתה, ובמסגרתה ביקשה מבית המשפט לזמן את המשיב לדיון שלאחריו יוצא צו הפסקה שיפוטי. ביום 31.3.10 הוצאתי, במעמד צד אחד, צו הפסקה שיפוטי, וזאת לאחר שסברתי, בטעות, כי מדובר בבקשה במעמד צד אחד, וזאת בין היתר לאור התקנות המאפשרות הוצאת צו במעמד צד אחד.

במסגרת צו ההפסקה השיפוטי מיום 31.3.2010 הצטוו המשיבים וכל מי שעובד בשירותם –

"להפסיק כל פעולת עבודה ו/או כל פעולת שימוש למטרת בית אריזה ו/או משרדים ו/או כל שימוש אחר שלא על פי היתר כדין, במקרקעין הידועים כגוש 100310 חלק מחלקה 28 והמצויים כ- 1.5 ק"מ דרומית ליישוב גבולות ובסמוך לכביש 222 ובנ.צ. 151867/570302 (רשת ישראל החדשה) – הכל כמפורט בתשריט שצורף לבקשה המצוי בתיק בית המשפט." [להלן: "צו ההפסקה השיפוטי"].

ביום 12.4.10 פנו המשיבים לבית המשפט בבקשה לקיים דיון במעמד שני הצדדים ולעיכוב בביצוע הצו עד לדיון. ואכן, בהחלטתי מיום 12.4.10 השהיתי את ביצוע הצו וזימנתי את הצדדים לדיון בפניי, שהתקיים ביום 18.4.10, וזאת תוך שנתתי למבקשת הזדמנות להגיב בכתב על טענות המשיב.

לצורך הדיון ולמרות שכבר ניתן הצו וכעת מבוקש למעשה ביטולו, אתייחס להליך כדיון בבקשה המקורית ואכריע בשאלה האם יש מקום להוצאת הצו. לפיכך, המבקשת בבקשה היא הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ואילו המשיבים הינם הבעלים והמחזיקים של המבנים נשוא הבקשה, כהגדרתם להלן.

המקרקעין בהם מדובר ידועים כגוש 100310 חלק מחלקה 28 , כ- 1.5 ק"מ דרומית מזרחית לקיבוץ גבולות ובסמוך לכביש 222 , בנ.צ. 151867/570302 [להלן : "המקרקעין"].

במקרקעין אלו, ועל כך אין חולק, מנהלים המשיבים בית אריזה לצנוניות אותן הם מגדלים בשטחים חקלאיים סמוכים [להלן: "השימוש"]. השימוש נעשה במספר מבנים, כאשר המבנה המרכזי הינו בשטח של כ- 2,200 מ"ר והוא בנוי פח ברזל ובטון. עוד קיימים במקרקעין משטחי בטון, משטחי אספלט וגדר בשטח של כ- 10,000 מ"ר [להלן: "המבנים"]

לטענת המשיבים, מיקומו של בית האריזה, בסמוך לשטח הגידול עצמו ולכביש, מצמצם את הזמן שבין הקטיף לקירור, לאריזה ולשיווק.

גדר המחלוקת וטענות הצדדים

אין מחלוקת על כך שהמבנים בנויים ללא היתר, ואין מחלוקת שהשימוש טעון היתר וכי אין היתר שכזה.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים באשר לסמכותו של בית המשפט ליתן צו הפסקה שיפוטי, אולם המחלוקת הינה האם ראוי בנסיבות העניין לעשות כן.

תמצית טענות המבקשת

המבקשת סומכת טיעוניה על לשון סעיף 239 לחוק, ועל כך שנעשה במקרקעין שימוש ללא היתר, למרות שנדרש היתר שכזה, ושלפיכך מדובר בעבירה לפי סעיף 204 לחוק, המקימה סמכות לבית המשפט ליתן צו הפסקה שיפוטי.

לטענת המבקשת, המבנים נשוא הבקשה נבנו ביודעין שלא כדין.

טענה נוספת, אשר העלתה המבקשת עוד בבקשתה המקורית, היא שלא ניתן להוציא היתר בניה למבנים ללא שינוי תוכנית המתאר [התב"ע] ולפיכך שאין אפשרות ליתן היתר כיום, קודם להליך אישור התב"ע. לטענת המבקשת מדובר בהליך תכנוני מורכב וארוך וסיכויי המשיבים להכשיר את העבירות, בעתיד הנראה לעין, הינו קלוש. בסוגיה זו הרחיבו הצדדים רבות, לטעמי הרבה מעבר לנדרש, כפי שאפרט להלן.

המבקשת טענה לקיומו של אינטרס ציבורי במתן הצו, שכן יש להילחם בתופעת הבניה שלא כדין ואין לאפשר קיומה גם במחיר של פגיעה כלכלית במשיבים שבנו ביודעין בניגוד לדין. לטענת המבקשת, המשיבים הוזהרו בעבר ולמרות זאת בחרו להמשיך בבניה על אף שלא קיבלו כל היתר לעשות כן.

את העיכוב שבהגשת כתב אישום, הצדיקה המבקשת בחקירתה המורכת ובמיוחד בצורך להתחקות אחר השותפים השונים באגודה השיתופית – המשיבה 1. לטענת ב"כ המבקשת, התיק הוגש לפרקליטות בחודש אוקטובר 2009 והועבר לתובע מוסמך בחודש נובמבר 2009 עם דרישה להשלמות חקירה.

תמצית טענות המשיבים