מדור ילדים בבית האם – מתי דין האב כ'זה נהנה וזה לא חסר'; 'מזונות מדין צדקה' כשהאם 'אמידה' יותר מהאב

רקע והליכים קודמים

בתיק המונח בפנינו מדובר בצדדים שהתגרשו מכבר. הצדדים חילקו את רכושם בהתאם לחוק יחסי ממון לאחר שהסכימו בפני בית הדין והקנו בקניין המועיל על כך בפני בית הדין.

לצדדים הייתה דירה משותפת. הדירה נמכרה לצד ג' והתמורה הכספית חולקה בין הצדדים, כאשר האישה – האם קיבלה את החלק הארי של התמורה בעקבות חוב מזונות של האב לאם שנגבה על ידי האם מחלקו של האב בתמורת הדירה.

בהתאם לאמור, היה ביד האם לרכוש דירה. האב שנשאר עם סכום קטן ממשיך לגור אצל אמו משום שבהתאם למצבו הכספי אין בידו לרכוש דירה.

התביעה שלפנינו

בדיון התברר כי האם הפקידה מכספי תמורת הדירה, בבנק, ולשם קניית הדירה העדיפה 'לקחת משכנתה', אף שהיה בידה לשלם בעבור רכישת הדירה מחלקה בכספי תמורת הדירה שנמכרה וחולקה בין הצדדים.

האם תובעת את האב לתשלום מדור שלושת הקטינים אף שאינה שוכרת דירה לצורך מגורי הקטינים וגרה בדירה משלה עם ילדי הצדדים.

האם טוענת כי חיוב המדור חל על האב ובפועל הוא נהנה מכך שיש לילדיו קורת גג ועליו לשלם לה על כך, ואין זה קשור כלל לעובדה שהם גרים בדירת האם.

האם גם טוענת כי רכשה דירה גדולה יותר לצורך כך והיא משלמת משכנתה שמקבילה לתשלום דמי שכירות, ולכן על האב לשלם לה על מדור הילדים בדירתה.

האם חייב האב לשלם לאם בעבור מדור הילדים עמה שאינו כרוך בהוצאה מצידה?

יש לציין כי לוּ הייתה האם שוכרת דירה לצורכה ולצורך מגורי הילדים, וודאי שהיה עלינו לחייב את האב במדור הילדים – החלק היחסי של מגורי הילדים בשכר דירה. אך הדיון העומד בפנינו בתיק זה הוא כאשר בפועל אין לאם הוצאות חודשיות על עצם המגורים של הילדים בדירתה: האם בכל זאת יש לחייב את האב על מגורי הילדים בדירת האם שהרי מוטל עליו חוב מדור הילדים – מה לי אם האם שוכרת דירה מצד ג' ומוציאה על כך ממון מידי חודש בחודשו ומה לי אם האם מעמידה לרשות הילדים דירה משלה, או שמא במציאות זו שאין לאם הוצאה בפועל על מגורי הילדים אין מקום לחייב את האב לשלם לאם על מדור הילדים בדירתה?

הבעל אינו מחויב להשתתף בתשלום המשכנתה

עוד יש לציין כבר עכשיו כי בית הדין דוחה את טענת האם שיש לה הוצאה חודשית על הדירה בתשלום המשכנתה על הדירה: ראשית – משום שתשלום המשכנתא הוא כעין חיסכון כאשר בתמורה לתשלומים מוקנית לה בעלות על הדירה ולפיכך אין תשלום המשכנתה נחשב להוצאה אלא להשקעה. ושנית – בנידון שבתיק זה בחרה האישה מרצונה להשקיע מכספי חלקה בתמורת מכירת הדירה המשותפת במסגרת חלוקת הרכוש אגב הגירושין, בבנק, ולצורך השלמת תשלום הדירה שקנתה, העדיפה לקחת משכנתה, כאשר בפועל יכלה לחסוך את לקיחת המשכנתה. ודומה הדבר למשל ה"קוזק הנגזל" כאשר האישה יוצרת חוב בבנק על אף שלא היה לה צורך בכך, ועכשיו זועקת כי יש לה הוצאת תשלום משכנתה בעוד כספי תמורת חלקה במכירת דירת הצדדים מופקדים על שמה בבנק.

נמצא כי המציאות בתיק זה היא כי האישה חיה עם ילדיה בדירתה ללא הוצאות על עצם המדור, ובכל זאת דורשת מהאב תשלום עבור מדור הקטינים כאמור לעיל.

חיוב האב במזונות ילדיו (מגיל שש ומעלה) – תקנת חז"ל היוצרת חוב ממוני לכל דבר או צדקה?

כמו כן יש לציין כי המדובר כאן בשלושה ילדים בגילאי: עשר, ארבע־עשרה ושבע־עשרה.

יסוד חיוב המזונות בגילאים השונים